שומרי החלומות 6

צללית12 08/11/2013 540 צפיות אין תגובות

דפיקה נשמעה בדלת. קים ניגשה לפתוח אותה באיטיות. 'לא יכול להיות', חשבה לעצמה בהשתאות. אך המראה שנגלה לעיניה אימת את חשדותיה. שמונה זוגות עיניים הביטו בה בחשש בכניסה לביתה. רף ומייק גם היו ביניהם. "פיטר", צייצה, וכשראתה שאין עונה, קראה בשמו בקול גבוה יותר. מפתח חדרו הופיע פיטר, והביט בה. נראה כי אפילו לא הייתה צריכה לומר לו מה קרה, משום שהוא רץ אל הדלת במהירות הבזק. כשראה את כולם, השתנק בתדהמה. "לא יכול להיות", מלמל גם הוא. לרגע הייתה שתיקה מצד כולם. כל הנוכחים עמדו בכניסה לביתם של קים ופיטר, בוהים אחד בשני כאילמים. לבסוף שברה את השתיקה אישה שנראתה בשנות העשרים לחייה, שערה החום אסוף לפקעת משוחררת, ועיניה החומות והמלוכסנות מעט הביטו בהם ברוך. בידיה החזיקה תינוקת קטנה, אשר את הדמיון בינה לבין האישה ניתן היה לראות מיד. "תוכלו לתת לנו להיכנס?" שאלה בתקווה. "אני מניחה שחלמתם אותו חלום שחלמו כולנו". קים ופיטר הביטו אחד בשני. הם לא ציפו לזה. אמנם שניהם כבר הספיקו לדבר על החלומות, והבינו שהנערים המוזרים בשם ניק ופרי ניווטו את החולמים האחרים אל ביתם, אך בכל זאת התקשו להאמין למראה עיניהם. פיטר השתחרר מן ההלם ראשון, והחיוך הרגיל חזר לפניו. "בטח, בטח", מיהר לומר, החווה בידו אל הכניסה ופתח את הדלת לרווחה. רף ומייק נכנסו מיד וללא שאלות, ולאט לאט הצטרפו גם האחרים בצעדים מהוסים. "שבו על הספה", אמרה קים כאשר הצליחה להשיב גם לפניה את החיוך. הנוכחים התיישבו על הספה באיטיות לאחר סקירה מהירה של הבית.
*********
מרטין החזיק בידו האחת את אוליביה, ובשנייה את אוליבר. שניהם התקרבו אליו בחשש ככל שיכלו, והסתכלו בסקרנות על האורחים האחרים ועל הבית של הנערים. הבית היה רחב ידיים, ואווירה נעימה שררה בו. טלוויזיה עמדה בסלון, אל מול הכורסאות שעליהן התיישבו, ודרך החלונות שמוקמו ברחבי הבית הסתנן אור אל החדר. בקצה מסדרון ארוך יכל לראות דלת לבנה סגורה. הייתה לו הרגשה שההורים של הילדים ישנים שם. 'כמה חבל', חשב, 'וודאי נשארו לבד בעולם, וכל מה שיש להם הוא אחד את השני'. נראה כי אנשים מכל הגילאים היו שם. נערים, אם (לפחות כך הניח), תינוקת, הוא ונכדיו. מפני שהיה המבוגר מבין כולם, החליט להיות זה שיניע את הדיון. אחרי הכול, עליהם להשלים הרבה פערים. "שמי מרטין", התחיל, "ואלו נכדי- אוליביה ואוליבר. אני מציע שנעשה סבב שמות קצר, כדי שנוכל להכיר יותר טוב אחד את השני" סיים בהססנות. האישה שלידו הנהנה בראשה וחייכה חיוך טוב לב. "אני לילי, וזאת קייט", סימנה בראשה אל התינוקת שכבר ישנה בנינוחות בחיקה. ליבו של מרטין התכווץ. לילי הזכירה לו את בתו, אמם של אוליביה ואוליבר. אותו חיוך יפה וטוב שתמיד התנוסס על פניה של בתו דמה כל כך לחיוכה. "אני רף", אמרה האדמונית משתי הנערות שישבו אחת ליד השנייה. לפי הקרבה ביניהן, הוא ניחש שהן כבר מכירות. הנער בעל השיער השטני שלידה הפגין חיוך קצר. "מייק", אמר, והפנה את ראשו אל עבר הנער שלידו, שכבר חייך חיוך מלא ביטחון. "פיטר", אמר, "וזאת קים", הוסיף כאשר הנערה שישבה ליד רף, פצתה את פיה. היא הביטה בו ברוגז, וסגרה אותו חזרה. לשניהם היו שיער בלונדיני מקורזל ועיניים ירוקות, לכן ניחש שהם אחים. הנער שהתיישב רחוק מכולם הרים את ראשו בביישנות. "סאם", אמר בשקט. שיערו היה שחור משחור, ועיניו חומות-ירוקות. "רק כדי שאדע. כולכם חלמתם על… נערים בשם ניק ופרי?", שאלה לילי בעצבנות. כל העיניים נפנו אליה. "כן", אישר הנער שמרטין זכר ששמו פיטר. "לפחות אני וקים", הוסיף. שאר הנוכחים הנהנו בראשיהם לאות הסכמה.
"כולכם נפגשתם בבית שלנו?" שאלה קים בסקרנות. אוליביה אישרה. "ניק ופרי רוצים שאני ואוליבר נעזור להם" אמרה בקול ילדותי. "אבל גם אתם יכולים להצטרף" סיכמה בחיוך וצחקה בקול מתוק. כולם חייכו וצחקו יחד איתה, וסוף סוף מרטין הרגיש את הלחץ שבבית משתחרר.
**********
"הצלחנו!" קראה פרי אל ניק באושר. "הפגישה תתקיים בהצלחה", הכריז ניק בחיוך. "אמרתי לך שאנחנו רק צריכים לתת להם יותר פרטים, ולהחדיר בהם קצת אמונה", אמר בהתגאות. "האנשים האלה כבר נואשים ממילא". הסכימה פרי.
ניק כבר לא הקשיב. הוא קם על רגליו ורקד ריקוד ניצחון קטן. אפילו המקום האפרפר שסביבו לא הצליח לדכא את רוחו, והוא נעלם בפרצי עשן והופיע שנית. 'התקדמנו עוד צעד אל עבר המטרה' חשב בצהלה, תוך כדי שהמשיך לרוץ, והותיר את פרי מגחכת מאחוריו. "נצטרך לומר להם מה בדיוק הם צריכים לעשות, אתה יודע" קראה אליו. "כן, כן " אמר, והמשיך בשלו. "ולהוביל אותם אל ההר! ולנסות לעזור להם לגלות איך לתקשר איתנו משם ואולי לעזור לנו לצאת. אולי" אמרה, ואפילו הצליחה לגרום לחשש לנקר בליבה שוב. 'הרי בשביל מה כל זה? בשביל שיגיעו אל ההר ויוכלו לתקשר איתנו בקלות? כיצד זה יעזור להם?' "פרי!" צעק אליה ניק, והופיעה שוב לידה. "פחות מחשבות, יותר ריקוד!" לחש לאוזנה, תפס בידיה והרקיד אותה. פרי צחקקה ורקדה איתו תוך כדי צהלות קולניות.
*********


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך