שירת החורף

השנה צפוי להיות חורף קשה במיוחד. כעת זה סוף הסתיו וקר מאוד בחוץ. הימים הולכים ומתקצרים, הלילות הולכים ומתארכים, השמיים מתכסים בעננים אפורים, כל הציפורים כבר עזבו מזמן ועפו להן דרומה ואחרוני העלים הזהובים נושרים לאיטם מן העצים הקרחים על מצע שלכת זהוב ורך.
בקצה יער גדול, בבקתת עץ קטנה ובודדה, גר לו איכר זקן ושמו שלדון יחד עם כלבו האהוב ג'ו. לשלדון יש חממות וגן ירק לצד הבקתה שלו ושם הוא מגדל ירקות, פרחים, תבלינים ועוד מיני צמחים רבים.

שלדון אינו אוהב את החורף. בכל שנה, עם תחילת הסתיו, ליבו מתמלא בעצב רב על כך שהקיץ חלף והחורף מגיע. לעיתים כששואלים אותו מדוע הוא עצוב בכל שנה בסתיו, הוא מספר שזה משום שקשה לו לגדל צמחים במשך החורף, בשל מזג האוויר הקר והדבר פוגע לו בפרנסה. זה באמת נכון, אך יותר מכל, שלדון עצמו איננו אוהב את החורף באזורו משום שהוא ארוך וקר מאוד. אך השנה צפוי להיות חורף יוצא דופן. החורף הזה צפוי להיות קר וחזק במיוחד. האם ישרוד שלדון את החורף הזה? עוד מעט יתחיל לרדת גשם…

בכל שנה בסוף הסתיו, מתכנסות כל חיות היער בבתיהן ומתכוננות לקראת שנת החורף שלהן. החיות אינן אוהבות קור וחושך, ממש כמו שלדון, וכל הדובים, הסנאים, הארנבים, האוגרים והצבים מפטמים את עצמם במזון רב ואחר כך הולכים לישון שינה עמוקה וארוכה שנמשכת לאורך כל החורף עד בוא האביב. כבר שבועיים יורדים גשמים כמעט ללא הפסקה. שלדון אחוז העצבות מביט למעלה אל שמי הערב הקודרים, חש במשב הרוח הקרה וחושב לעצמו: "אילו הייתי ציפור גם אני הייתי עף מכאן דרומה בחורף. אילו הייתי דוב או סנאי, אז גם אני הייתי ישן עד בוא האביב".

שלדון נכנס בחזרה אל ביתו, הבעיר אש באח, התיישב בנחת על כורסתו, לגם מכוס התה, מצץ מקטרתו וליטף באהבה את כלבו האהוב ג'ו. ובינתיים, חיות היער עסקו בשלהן ופשוט הלכו לישון. ליל מנוחה! ניפגש שוב באביב…
בלילה התרחשה סערת ברד נוראה. הרוח החזקה והברד הכבד הסבו נזק רב בכפר לבתים, לחוות, לרכוש ופגעו קשות גם באנשים. החממות וגן הירק היפה של שלדון נחרבו כליל…

בבוקר שאחרי הסערה, שלדון התעורר, יצא החוצה ולא האמין למראה עיניו. הוא צנח אפיים על ברכיו ובכה בכי תמרורים. כל הצמחים והירקות שעליהם עמל במשך תקופה ארוכה כל כך, במסירות ובאהבה גדולה, נמחקו לגמרי ולא נותר מהם כל זכר. שלדון המסכן זעק אל השמיים הקודרים והאטומים אך פרט להד קולו שנשמע מכיוון היער הסמוך, לא היה כל מענה לזעקתו. לאחר דקות ארוכות של צער, החלו לצנוח לאיטם פתיתי שלג. שלדון הבין כי עליו להתעשת ולמהר אל היער ולדאוג לחדש את מלאי עצי ההסקה שלו, בטרם השלג יתגבר.
קר מאוד עכשיו. השלג הולך ונערם במהירות וכבר עכשיו ניתן לראות כיצד האזור כולו מתכסה לאיטו בשמיכה רכה ולבנה של שלג…

עבר עוד יום, חלף עוד לילה, ושוב עוד יום, ושוב עוד לילה, וקר מאוד…
הלילה הזה הוא הלילה הקר ביותר בשנה. זוהי תקופת שיא החורף. כבר תקופה ארוכה שהשמש כמעט ואינה זורחת כלל במשך היום ובחוץ הכול קפוא. השלג נערם לגובה רב ומקורות המים והנהרות קפאו והיו לקרח.
זהו לילה קר מאוד, צינה כבדה שוררת בחוץ. אנשים רבים בכפר סובלים ונפגעים מהקור הנורא. מלאי עצי ההסקה של שלדון אזל במהירות והוא נאלץ לעבור את הלילה ללא חימום. אך למרות זאת, יש מי שסבל יותר ממנו. היה זה כמובן כלבו האהוב של שלדון, ג'ו. בעודו רועד מקור, נשכב ג'ו לצד מיטתו של שלדון, אשר סיפקה חמימות מועטה בתוך כל הקור הנורא הזה.

באמצע הלילה, התעורר לפתע שלדון כמוכה טירוף משנתו. בעודו רועד מקור הוא הניח את ידו על פרוותו הקפואה של ג'ו וקרא אליו בשקט: "קום ג'ו!" אך ג'ו לא הגיב כלל. הוא זעק חזק יותר: "קום ג'ו! התעורר!" אך גם הפעם הוא לא הגיב. ג'ו, כלבו האהוב של שלדון, לא הצליח לשרוד את הלילה הקר ומת במהלך הלילה. שלדון השבור בכה וזעק מכאב ולא יכול היה עוד לשוב לישון.

לפנות בוקר, טרם עלות השחר, הלך שלדון אל פנים היער על מנת לטמון את כלבו. הוא החליט לטמון אותו רחוק ככל האפשר מביתו בתקווה שכך אולי יוכל להתגבר על האובדן הכבד יותר בקלות. הוא הלך והתרחק עד אשר הגיע אל לב היער. המקום היה ריק וחשוך. שלדון טמן את כלבו המת ג'ו בהררי השלג ולבסוף מיהר ללכת משם, אך כנראה שאבדה לו דרכו והוא אף איבד את כוחו וצנח ארצה. גופו התגלגל במדרון הרך עד אשר נעצר על ידי גזע עץ אשוח. כעבור כמה רגעים התעורר שלדון לרגלי העץ, לאחר ששמע צליל חלש מאוד ומוזר. שלדון קם לאט על רגליו ובעודו חצי הוזה, חיפש לדעת מהיכן בוקע הצליל היפה והמשונה הזה שנשמע כמו מין שירה עצובה. מלבד שלדון לא הייתה עוד אף נפש חייה במקום. הרעש הלך והתגבר… שלדון העייף נצמד לאחד העצים ושמע את הצליל בוקע מתוכו. הוא לא האמין והלך אל עץ אחר וגם שם שמע את אותו הצליל בוקע מתוך הגזע. לאט, לאט, הצלילים נעשו חזקים יותר ויותר ולבסוף נשמעו כמו מקהלה גדולה. שלדון הקשיב בהנאה והתמוגג לצלילי הקונצרט המשונה.

הוא לא ידע זאת, אך הייתה זו שירת החורף של הצמחים. בכל שנה בשיאו של החורף, לאחר הלילה הקר ביותר בשנה, נושאים הצמחים תפילה להסתלקותו של החורף ולשובה של השמש שתמס את השלג ותביא עמה את האביב. מלבד שלדון שנקלע לשם לגמרי במקרה, ייתכן שכף רגלו של איש מעולם עוד לא דרכה במקום ההוא אי שם בלב היער…

עדיין קר. שלדון המסכן היה חולה ולא ירד ממיטתו במשך שבועיים. בכפר הסמוך אנשים רבים נאלצו להתמודד עם נזקי החורף הקשים שנגרמו להם, לרכושם ולבעלי החיים בחוותיהם. רבים חלו וחלקם אף קיפדו חייהם בחורף הזה. שלדון החליט לעזוב את ביתו אל ארץ חמה שהדרך אליה עוברת במדבר החם. שלדון המסכן שחווה תלאות כה רבות החליט שנמאס לו מחורפים ומחיים באזור קר ויצא השכם בבוקר עם תרמיל גדול על גבו אל עבר המדבר, בדרך אל הארץ החמה עליה חלם.

זמן רב חלף מאז אותו יום… האוויר הלך ונעשה קר פחות, השמש החלה להופיע מעט יותר, השלגים הלכו ופחתו ומדי פעם גם היו ימים בהירים. נראה היה כי האביב מתקרב, אולם החורף עוד טרם חלף ועדיין היה קר.

כעבור עוד זמן, השמש החלה להפציע בכל יום מעט יותר מביום הקודם וציפורים מסוימות החלו להופיע שוב לאחר ששבו ממסעותיהן אל ארצות החום. במקומות מסוימים כבר ניתן היה להבחין בקרקע המבצבצת מתוך ערמות השלג שהלכו ונעלמו.

הבוקר הזה הוא בוקר בהיר ויפה של שמש… כעת אין ספק שהאביב כבר כאן. לאחר החורף הארוך, ניתן לראות שוב את אור השמש וליהנות מהאוויר החמים. העצים שוב פורחים, השלג נמס ובמקומו צמחו להם פרחים נפלאים, הציפורים שבו להן מהדרום החם וחיות היער התעוררו משנת החורף הארוכה. תושבי הכפר הסמוך שמחו ויצאו החוצה ליהנות מן האביב וניתן לשמוע את צחוקי הילדים הקטנים משחקים בחוץ להנאתם.

אך בתוך כל האביב הפורח והנפלא הזה, עומדת לה בקתה בודדה, ריקה ואפלה לצד יער גדול. אין איש מבקר שם או אפילו סתם עובר. האמנם שלדון האיכר הלך מכאן ובאמת לא ישוב לכאן עוד לעולם? מי יודע…

הסוף