תליון הנשמות פרק ח'. חזרתי :*

רוח העיפה את שערם, ריח של ים סובב אותם.
"אז מה…מה בעצם גרם לך לשנות את דעתך?" שאלה מריה, שיערה פרוע.
הם היו על הסיפון, אוחזים במעקה,
כריסטיאן עזב את המעקה ומריה הלכה אחריו,
"אני לא יודע…הדברים שאמרת פילחו את ליבי כמו סכין…" הייתה שתיקה, לא מהשתיקות המביכות אלא מהשתיקות הנכונות, בזמן המתאים.
שניהם הביטו בסאם שהשקיף על הנסיכה, ועל פניו מבט עוגב.
"אני לא מאמין להיות במחציתו של סאם לאורך כל המסע הזה, זה פשוט מדכא!" אמר, צוחק ופורע את שיערות ראשו.
"כן…" צחקה גם היא.
הם הביטו אחד בשני, מהנהנים…שניהם חשבו על אותו הדבר,
"אם אנחנו כבר כאן…" אמר כריסטיאן-
"וסאם גם…" מריה החזירה בחיוך,
"ויש לנו את כל הזמן הזה…" אמר כריסטיאן בחיוך גדול פי שתיים,
"נאמלל את חייו." השלימה מריה.

"היי סאם, איזה יום יפה היום, פשוט נפלא הלא כן?" אמרה מריה לסאם, וכריסטיאן תפח על שכמו.
"מה את רוצה מריה?!" שאל באדישות.
"אנחנו לא רוצים כלום, פשוט כל כך כייף לראות אותך חושק בנסיכה ופשוט לא יכול להשיג אותה…" אמר כריסטיאן, סאם הפנה את מבטו מאדיראנה לכריסטיאן.
"רוצים להתערב?"
"אתה הולך להפסיד."
"הוו…אל דאגה, תמיד הייתי טוב בהימורים."
מריה חייכה חיוך מנצח,
"על מה מתערבים?" שאל כריסטיאן, מניח את ידיו מתחת לחזהו.
"עליה." סאם הצביע בידו על מריה.
"סליחה?!"
"מה ששמעת, אני מנצח את הופכת לשפחה שלי למשך חודש ימים…"
"ואם אנחנו מנצחים?" אמר כריסטיאן, מריה הביטה בו בהלם, היא לא האמינה כרגע שהסכים לסחר בה.
"ההפך."
"סגור." סאם וכריסטיאן לחצו ידיים, לסתה של מריה נשמטה,
"סליחה?!"
"יש לך חודש ימים להשיג אותה." אמר כריסטיאן,
"אני לא צריך חודש, שבועיים."
"אל תיהיה יהיר כל כך." אמר כריסטיאן הוא עצמו ביהירות.
הם עזבו זה את ידו של זה,
"סליחה?!" אמרה מריה כמעט בצעקה, סאם עזב אותם מתקדם אל עבר אדריאנה.
"מה זה צריך להיות?!" דחפה מריה את כריסטיאן בשתי ידיה, מדגישה כל מילה ומילה.
"תירגעי גברת!" הוא תפס את ידיה בחוזקה, בכדי שתפסיק לדחוף אותו אחורנית.
"נראה לך הוא משיג אותה? ועוד בשבועיים?! וכשלמען האלים הקדושים אנחנו מדברים על הנסיכה אדריאנה! סר ארת'ור שם עליו עין, אין לו סיכוי!"
"אני מקווה מאוד בשבילך." הוא חייך אליה, מרגיע ולאט לאט משחרר את ידיה.

"מה שלום הנסיכה?"
אדריאנה הביטה בסאם, היא חייכה אליו בנימוס למרות שהוא נמאס עליה, הוא לא הפסיק לחזר אחריה בשלושת הימים שהם נמצאים על הספינה! היא המשיכה לדבר אתו רק בגלל שידעה שארת'ור לא מחבב את הבחור בלשון המעטה, וכל פעם שדיברה אתו ראתה אותו מתעצבן, וכשהוא מתעצבן היא מרגישה יותר טוב.
"סביר…ומה שלומך סר סאם?"
"הוו…אין צורך לקרוא לי כך, עבדך הנאמן מסתפק רק בסאם."
הוא היה נאה, יותר אפילו מנאה, שיערו האדמוני-חום נפל על מצחו בשובבות, עניו הכחולות תמיד חייכו משום מה…בוואדי כל נערה חפצה לבלות איתו לילה אחד, היה לו גוף חזק.
אך משום מה אל יכלה להתמקד בו, מבטה התמקד בבחור מאחור ש…
'לעזאזל הוא נראה כל כך טוב בלי חולצה…'
"נסיכה?" סאם העיר אותה ממחשבותיה,
'מחשבות ארורות!' היא ניתקה את פניה מארת'ור במהירות,
"ככ..כן?" גמגמה,
"שאלתי אם תרצי לטייל איתי קצת על הסיפון?"
'זהו! זה כבר מוגזם…'
"אממ…נראה לי שאני אלך לנוח, אני נורא עייפה…" זייפה פיהוק.

רובי הציצה מתא המטען, היא ידעה שאם קלאוס יגלה שהיא חדרה לספינה שלהם הוא יכעס, יזעם!
היא שמעה את רומן אומר משהו לג'ספר ומיד התקדם לתא המטען, היא חזרה למחבואה, ליבה הולם במרץ.
לאחר שעזב נשמה לרווחה,
"בוו."
"אהה!" צעקה רובי, מינדי כיסתה את פיה בידה והחלה לצחקק,
"תירגעי ילדונת…" אמרה במתק שפתיים,
"אני יודעת שאת פה מהיום הראשון שבו הפלגנו…" רובי התנשמה בכבדות מתחת לידה,
"אז…אז למה לא סיפרת לקלאוס?"
"מי אמר שלא סיפרתי?!" רובי החווירה והחלה לרעוד.
"בחייך! אתם כולכם צריכים לדעת קצת מזה הומור!" פניה של רובי עדיין היו לבנות, מינדי ליטפה את לחייה בגב ידה,
"לא אמרתי לקלאוס…כי ידעתי שהוא הולך להתנהג כמו קוץ בתחת, חוץ מזה עכשיו זה הרבה יותר מהנה כשאני יודעת את הסוד הקטנטן שלך…"
"מה את הולכת לעשות?"
"כייף."