מעשה בשני בני דודים

היה היו שני בני דודים.
למרות רצונם של האבות והאימהות שלהם, במיוחד של הסבא הדגול, הם לא הסתדרו. כל הערה טיפשית הובילה לריב, כל דעה קטנה הפכה לקטטה. במקום לחיות בשלום ובאהבה הם שנאו אחד את השני.
יום אחד באירוע משפחתי אחד בני הדודים התיישב על הכיסא הכי גדול במסיבה. זה לא היה סתם כיסא, זה היה כיסא מזהב טהור שמרופד בכריות נוחות להפליא. זה היה הכיסא שכולם רצו לשבת בו. בעוד הוא ישב ונהנה, קראו לו. הוא קם והלך.
הבן הדוד השני ראה שהכיסא ריק, אז הוא התיישב בו. אחרי חצי שעה חזר בן הדוד הראשון.
"היי! אני ישבתי פה!" הוא אמר ברוגז.
"אתה הלכת להרבה זמן, אז אני תפסתי לך", בן הדוד השני הוציא לו לשון. הוא התעצבן, ונתן לו סטירה חזקה. וכשהוא היה בהלם, בן הדוד הראשון סילק אותו מהכיסא והתיישב. הוא התעצבן. "זה לא הוגן!" הוא אמר בכעס. לבן הדוד הראשון לא היה אכפת, הוא ישב בכיסא שלו. הבן דוד השני דחף אותו וניסה להפיל אותו אבל לא הצליח.

האגדה מספרת שעד היום הוא מנסה להזיז אותו מהמקום הנכסף, אבל הוא עקשן שאין כמותו. זה סיפורה של מדינת ישראל. אנחנו עקשנים שדבוקים למקומינו, והם עדיין לא ממש התאוששו מכאפת המציאות שנתנו להם.