סיפור אודות הרב שרבני

הרב משה שרבני נולד בעיר העתיקה, כנראה בשנות השלושים. המשפחה שלו גרה ליד ישיבת פורת יוסף. הרב הוא בן של יוסף שרבני, שהיה הנכד של המקובל הבגדדי רבי יהושע, ושל שלומית לבית טלבי, משפחה מונסטירלית. גיסו היה הרב בן ציון אבא שאול זכר צדיק לברכה.
משפחת שרבני אימצה את בית כנסת שושנים לדוד. הרב משה שרבני היה מעביר שם שיעורי תורה.
כמה ילדים היו מגיעים לשם על מנת לקרוא תהילים, בצהרים של שבת, ולקבל בורקס או כמה שקדים. הם סיפרו לרב שרבני על ילד מופרע שקראו לו חיים. חיים הזה היה מפריע לתושבים בשכונת הבוכרים, כשהיה מתעצבן היה שובר שמשות, גונב מחנויות ממתקים, זורק פחי זבל ברחוב, מרביץ לילדים קטנים וכבר הספיק להסתבך עם המשטרה. הורים שלו מה לעשות, לא יכלו עליו. אבל כשהיה רואה את מושון, העיוור, היה עוזר לו לחצות את הכביש במעבר החציה של רחוב יחזקאל. הרב שרבני אמר שיום אחד הילד הזה יחזור בתשובה.
עברו כמה שנים והרב משה שרבני התמנה להיות מחנך בישיבה. הגיעו אליו ילדים שעברו את המבחן כניסה והוא היה מראיין אותם יחד עם הרב של הישיבה.
יום אחד הגיע אליו הילד הזה, חיים שכבר הפך להיות נער בן ארבע עשרה. הוא בא עם אבא שלו. אחרי שאבא שלו התייאש ואנשים המליצו לו על הישיבה הזו שיכולה להתאים לו.

הרב שרבני שמע את האבא ישר הכיר שזה הנער הבעייתי הזה משכונת הבוכרים. אבל השכל שלו היה בקודקוד.
אחרי ששאל אותם כמה שאלות והסביר על הישיבה, הוא לא ידע מה לעשות.
חרי שהאבא והבן יצאו והמתינו לתשובה הוא אמר לרב הישיבה, תשמע, הילד הזה בעייתי, גונב, אלים, מופרע, אני לא יודע אם אני יוכל לקבל אותו.
הרב, ככה, חשב איזה דקה ואמר:
"יש בו איזה נקודת זכות?"
הרב שרבני אמר: כן, הוא עוזר למושון העיוור של השכונה לחצות את הכביש בכל פעם. זה כולם יודעים
הרב אמר: זהו, נקודת הזכות הזאת, זה הניצוץ, מכאן הוא יוכל לצמוח. אם יש לו רצון טוב ולב טוב, ואנחנו נביא לו חינוך טוב, אז הוא יוכל להיות בן תורה, כאן בישיבה.
וככה היה

זה הסיפור שמעתי ממר אברהם ספדיה.