אני ?. להציל את העולם ? . לא נירא לי – פרק 3 (תהנו)

קייט ורורי ישבו על ספסל ליד שדה התותים והביטו לכיוון השקיעה .
"אז תני לי להבין . את אומרת שהאלים היוונים קיימים?!" אמרה קייט בהיסוס .
רורי הביטה אליה במבט בטוח ואמרה "כן . הם קיימים ואת הבת של אחד מהם"
קייט הסתכלה על רורי בפליאה . זעה באי נוחות ושאלה "ואיך את יודעת שאחד מהורי הוא אל יווני?"
"כי כאשר עברת את הגבול של המחנה וניכנסת לפה את בת של אל יווני " אמרה רורי בסובלנות.
וחיכתה לעוד שאלות מקייט . ואמרה."יש לך עוד שאלות?" והסתכלה על קייט.
קייט חשבה. מה לשאול?. יש כל הרבה דברים שעדיין לא הבינה .
"אז מי ההורה האל שלך ?" ובחנה את רורי לראות אם צוכל לזהות את ההורה לפי מראה .
למרות שידעה שגם אם דומה לאל מסויים לא תוכל לדעת . משום שלא ראתה את האלים .
"אפולו. אפולו הוא אבא שלי." אמרה רורי בגאווה . "ומי זה אפולו?" והרגישה מטומטמת למרות שלא ידעה שום דבר על הדברים האלה ולא היתה אמורה לדעת . אבל המבט של רורי גרם לקייט הרגשה של סקרנית ולא מטומטמת . "סליחה. לרגע שכחתי שאת לא כלום על האלים. אפולו הוא אל השמש המוזיקה האור הנבואה הרפואה והאומנות . הוא אחד משני עשר האלים האולימפיים." אמרה רורי בתקווה שהבנתי.
"מה זה שני עשר אלים אולימפיים?" שאלה קייט בסקרנות. "יש שני עשר אלים אולימפים שהם האלים הראשיים . כמו: זאוס, פוסידון,אפולו, אפרודיטה וכו'…" אמרה רורי בניסיון להסביר לקייט . קייט הבינה .
"ומי ההורה האולימפי שלי ?" שאלה קייט בעלת תקווה . אם ההורה שלי הוא אל זה מסביר למה אני מאומצת. נכון?. קייט כבר לא ידעה מה לחשוב . היא גילתה כל כך הרבה דברים חדשים ומרגשים. ומצד אחר מפחידים. הן ישבו כך במשך כמה דקות כל אחת במחשבותיה .
ולפתע אמרה רורי "אני חייבת הביא אותך לכירון " אמרה רורי בנמרצות "רגע" אמרה קייט "אני עדיין לבושה בחלוק שלבשתי כשהתעלפתי וכל שערי מזועם ." אמרה קייט באנחה .
"אל תדאגי אני יקח אותך לביתן שלי והביא לך בגדים נקיים ." אמרה רורי והובילה את קייט לכיוון הביתן שלה. כשהגיעו לביתןשל אפולו . קייט החסירה נשימה צבעה של השקיעה היה צבעו של הביתן שהיה בעל עמודים יווניים יפהפיים . חלונות גדולים שבעזרתם היה אפשר לראות את השמש שוקעת היו בביתן . והספרות 11 בצבע זהב הופיעו על גג הביתן. כמו לכל הביתנים .
כאשר נכנסו גילתה קייט כי המקום שורץ חיים . וכי לפחות עשרה נערים ונערות בעלי מראה דומה לרורי נמצאים שם . כאשר ראו הנערים אותי ואת קייט מיהרו לשאול "היא משלנו?"."לא " ענתה רורי .
"אז בת של מי היא?" שאל נער שמשך את תשומת הלב של קייט עם המבטים שהגניב לכיוונה .
הנער היה חתיך. בעל שיער בלונדיני שנשמט על עיניו החומות זוהרות . שזהרו בחמימות .
"היא. לא יודעת עדיין " השיבה קייט טיפה מעוצבנת בדרך שבה בחר לשאול .
"מצטער" השיב הנער והסמיק קלות בלחיו מה שגרם לו להיות חתיך יותר . קייט לא יכלה שלא להגניב לו מבטים בחטף ולקוות שלא רואה שהיא בוחנת את גופו. הוא היה בעל שרירי בטן לא מוגזמים . ושררי ידים גם כן . גובהו היה לפחות מטר שמונים . ועבר את קייט שבעלת גובה מטר שבעים ושמונה כמעט בגובהו . רורי הובילה את קייט לתוך חדר האמבטיה . והביאה לה חולצה בצבע תכלת בהיר שעליו רשום 'מחנה חצויים' גינס בעל קרעים בצבע לבן ונעלי צבא שחורות עד אמצע הברך שבאות בניגוד מושלם יחד עם הגינס הלבן . קייט שטפה את גופה במים החמים שמה לב לכך שגופה ללא פציעות אוו חתכים . ושוטפת טוב טוב את הלכלוך שהתבצר על גופה ושערה .
שסיימה להתקלח ולהתלבש. למזלה הבגדים והנעלים היו בדיוק במידתה . בחנה קייט את פניה לראות אם קיבלה פציעה במהלך ריצתה הרחק מביתה . אבל לא פניה היו בדיוק כמו איך שראתה אותם בפעם האחרונה לפני שברחה מן ביתה . הגינס הלבן השתלב נהדר ביחד עם צבע עורה השזוף .
הסתכלה על עצמה במראה עוד כמה דקות ויצאה מן האמבטיה.
קייט חיפשה במבטה פנים מוכרות בביתן של אפולו . וראתה את הנער שאיו דיברה קודם לכן .
יושב על ספה בנחת וקורא ספר בשפה שלא הכירה .
"היי. אתה? ." הצביעה קייט על הנער . הנער בחן את קייט במבטו ואמר "מה?"
"אתה יודע איפה רורי ?" שאלה קייט "ניראלי שהיא אמרה משהו על כירון " השיב הנער .
"תודה. דרך הגב קוראים לי קייט לך ?" שאלה קייט וקיוותה לדעת קצת יותר אליו. משהו בו סיקרן אותה
"ג'יסון . קוריאים לי ג'יסון".
קייט יצאה מהביתן לחפש את כירון בתחושה טובה לא ידעה למה הרגישה כך
אבל היא אהבה את התחושה.