הייתי צריכה את נקודת מבטה של רוז בשביל משהו בהמשך.
ולא היה לי איך להמשיך מנקודת המבט של מייסי ><
עכשיו רייבן צריכה להמשיך את הסיפור שלה ^^
ואיטה גם >< אני במתח פה!

בני האדס- פרק 10

19/09/2013 925 צפיות 4 תגובות
הייתי צריכה את נקודת מבטה של רוז בשביל משהו בהמשך.
ולא היה לי איך להמשיך מנקודת המבט של מייסי ><
עכשיו רייבן צריכה להמשיך את הסיפור שלה ^^
ואיטה גם >< אני במתח פה!

-מייסי-

נכנסנו ארבעתנו , קת'רין, רוז ,ניקו ואני הביתה. אני מעדיפה לקרוא לזה בית, למרות שהוא נראה יותר כמו אחוזה. מהחוץ, זה היה בניין יווני עתיק, וענק, עשוי כולו מברזל סטיגאי, אבני בזלת, ומעוטר בגגו באבנים יקרות .השד יודע איך ניקו השיג את הבית הזה, אבל הוא פשוט אמר לנו שזה הבית שלנו.
נכנסנו כולנו.
במבואה שקראנו לה סלון, ישבה על אחת מספות העור שהיו אחת מול השניה, אחת לבנה, שניה שחורה, קאמיל. היא קראה בספר בכתב ברייל.
על הקירות היו יצירות אומנות יווניות, והאוסף שלי של כלי נשק (ניקו מכריח אותי לקרוא להם כלי נשק, למרות שהם יותר כלי עינויים.)
במרכז החדר היה סולם מדרגות לולייני, שהוביל לא למעלה, אלא למטה.
האח בער בפצפוץ נעים.
"הנה אתם!" צעקה קאמיל באושר.
היא חיבקה אותי ואת ניקו, ובירכה לשלום את רוז וקת'רין.
"הכל היה בסדר…" אמר ניקו "זאת לא הייתה אפילו מלכודת."
"ציפית שתהיה?" שאלה בפליאה רוז.
"כן. ציפיתי שנפתח במרחץ דמים מטורף, " הוא אמר. ורק אז הגאון הבין שלא היה צריך לומר זאת.
רוז נרעדה. "טוב, לפחות זה לא קרה….."
"צריך לסדר לכן חדרים." אמרתי. "יש לנו יום עמוס מחר…."
"למה את מתכוונת ביום עמוס?" שאלה קאמיל.
"אנחנו צריכים למצוא חד קרן בשביל משפחת רואן…" אמרה קת'רין. "על הבת שלהם שרויה קללה…"
"מה זאת אומרת קללה?" שאל בפליאה ניקו.
"מה זאת אומרת בת?" שאלה קאמיל. "יש להם בת?"
"כן." אמרה רוז "ראינו אותה …"
"רגע רגע רגע. קללה?" חזר ניקו על שאלתו.
"כן… זאת לא מחלה, אלא קללה. וקללות כמעט בלתי אפשרי להסיר." היא אמרה. "לכן לא אמרתי את זה בפני הזוג רואן…" היא המשיכה. "אבל חד קרן יכול לעזור. יש להם יכולות כאלה. אבל אסור להכריח אותו לעשות את זה ,אחרת כולנו נגמור בשאול."
כולנו הנהנו.
"טוב, בואו נישן קצת. אנחנו נצטרך כוחות מחר…" אמרה רוז.
ירדנו בגרם המדרגות שתי קומות. שם היו החדרים, בערך עשר חדרי שינה בנוסף לשל ניקו ,של קאמיל, ושלי.
כולנו החלפנו בגדים, ועלינו למעלה , לסלון.
ישבנו מול האח הבוערת ואכלנו מרשמלו. משום מה, לא רצינו לאכול ארוחת ערב בשולחן הרגיל.
וגם לא היינו רעבים כל כך, אז פשוט פתחנו שקית מרשמלו ושקית M&M , והתחלנו לאכול אותן…
בסוף ניקו קם, התמתח, ואמר שהוא הולך לישון.
שמתי לב שהוא חזר ללבוש את הג'ינס הצמוד השחור שלו, ואת הטי-שירט השחורה.
הוא ירד במדרגות, ונבלע בחשכה שבקומה התחתונה.
"כדאי שגם אנחנו נלך לישון" אמרה קת'רין.
"כן.." אמרה רוז ופיהקה.
וירדנו למטה.

-רוז-

ירדנו למטה לחדרים. החדר שלי היה ליד החדר של ניקו.
כשנכנסתי לחדר לא מצאתי שמיכה.
"היי, מייסי, איפה יש שמיכות?" שאלתי. נבוכה שהצלחתי לאבד שמיכה.
"בארון שבחדר של ניקו." אמרה ופיהקה. "אני בטוחה שלא יפריע לו שתיכנסי ותיקחי."
היא הסתובבה על גבה. "הוא ישן כמו….סוס."
היא נרדמה.
נהדר. עכשיו אני צריכה להיכנס לחדר של ניקו.

פתחתי את דלת החדר.
ניקו ישן עמוק. ושכב על הבטן.
הוא היה מכוסה בשמיכה עד למותניו, כך שגבו היה חשוף.
הלכתי בזהירות לארון. השמיכות שכבו מקופלות בתחתית הארון.
לקחתי אחת, ומיהרתי לדלת. כשהייתי בחצי הדרך, ניקו פיהק ונשכב על גבו, עדיין ישן.
התחלתי ללכת שוב לכיוון הדלת, ויצאתי מהחדר שלו.
הלכתי לכיוון החדר שלי, ונכנסתי.
קרסתי על המיטה, התכסיתי בשמיכה, והלכתי לישון.


תגובות (4)

המשכתי כבר. ואני דורשת המשך!

20/09/2013 01:02

אני רק אתמול חזרתי הבייתה (סיפור ארוך) לא הייתי יומיים בבית ואתמול חזרתי מאוחר והייתי עייפה וכאב לי הראש (לרגע חשבתי שהוא עומד להיתפוצץ…)
ועכשיו מגרד לי וסבתא שלי מכריחה אותי לעזור לה לבשל ואני צריכה לאשות כמה דברים וליקרוא כי לא הייתי פה וכו'…
ותמשיכי אני אמשיך היום
אוליי…
כן…
לא…
ניראה…
תמשיכי!!!!

20/09/2013 01:24

חחחח טוב…
איטה אני מבינה את ההרגשה…
אני מקווה שתרגישי טוב

20/09/2013 02:22

אבל נו לעזאזל אישה!!!! תמשיכי!!!!

20/09/2013 04:53
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך