גורל האלים-15 ^~^

ישבנו על המרפסת הקטנה והמתח באוויר התעצם בכל רגע, אוראנוס הסתכל לעברי בעיניו החודרות, לא אכפת לי מה הוא יאמר. אני מבינה למה הוא לא סיפר לחברי אבל לנכדתו? הוא הסתיר ממני את מי שאני באמת וגרם לי להרגיש יתומה, אני בחיים לא אסלח לו על זה.
"על מה רציתם לדבר איתנו?" שאלה נורה, היא הייתה כמו תמיד סקרנית לא פחות ממני אבל ברגעים אלא לא רציתי לדבר ונראה שגם קלייר לא רצתה להוציא הגה דבר שפשוט לא קורה.
"תודה ששאלת נורה. אנחנו, ואתם פה כדי להסביר הכל. אני מבין שאוראנוס כבודו כבר הסביר לכם מה זה חצוי, אבל בואו אני אסביר לכם על המחנה שבה אתם נמצאים" אמר כירון, נימת קולו הייתה כה חמה ומנחמת ברגעים אלא, "במחנה זה, מחנה החצויים, יש ילדי אלים ובני אדם שמתאמנים לצופן להם. אתם מבינים מפלצות מריחות אתכם בכל רגע שאתם מחוץ למחנה שמוגן על ידי גבולות קסומים, אתם צריכים להיות מוכנים לעולם בחוץ שבה צריך לשרוד. בעולם בחוץ צריך להילחם כדי לחיות. אתם תלמדו לחימה בחרב, מי שירצה התאבקות, חץ וקשת, יוונית עתיקה ועוד הרבה כדי לעזור לכם בעולם. וכדי להראות לכם שאתם לא לבד יקירי" סיים את דבריו כירון. הוא מצא חן בעיני, הוא היה נחמד והייתה לי תחושה שאני יכולה לסמוך עליו.
תמיד רציתי ללמוד אמנויות שכאלה, האמת שהייתי בסייף 7 שנים ועזבתי רק בגלל שלא יכולנו להרשות לעצמנו מבחינה כספית את החוג, אוראנוס המשיך ללמד אותי עד עכשיו ואף פעם לא סיפר לי איך הוא למד סייף. אני מניחה שעכשיו זה די ברור. ג'ון התנועע בכיסאו במעט אי נוחות, מעניין מה עובר בראשו עכשיו ומה עובר בראשה של קלייר ונורה.
"עכשיו אתן לכם ללכת לפעילויות שלכם, הנה לוח הזמנים של כל אחד הם מעט שונים אבל תהיו ביחד חלק מן הזמן" אמר כירון ונתן לכל אחד לוח זמנים במין מגילה שכזו, לקחתי את המגילה אמרתי להתראות ומיהרתי להיעלם מן המרפסת ללכת לפעילות הבאה שלי- סייף. טוב לפחות זה משהו שאני טובה בו.
הסתובבתי על עבר המקום שבה אני אמורה ללמוד במין מגרש בעל עמודים יוונים, וראיתי את ניקולס. לפחות זה מישהו שכבר סוג של היכרתי ולא זר לא מוכר.
"היי, את גריי נכון?" הוא אמר בזמן שהתקרב אלי בהליכה מהירה כשחיוך נסח על פניו.
"כן, היי" אמרתי והוא משך אותי לחיבוק, זה היה די מוזר. אני לא מתחבקת הרבה.
"את איתי בקבוצה של הסייף? אני עומד לכסח לך את הצורה" אמר וצחקק, גם אני צחקקתי. אני לא אתן לאף אחד לכסח לי (בדגש על לי) את הצורה. אני עומדת לכסח את השרירים שלו עד שהוא ילך לבכות לאמא שלו.