גורל החצויים- פרק 2

-קונור-
בסוף מסתבר שהנעליים של ליאה היו באיזה שיח, היא הוציאה אותם ונעלה את נעליים ואחר כך הלכנו לכיוון ביתן אפרודיטה.
בדרך, הסתכלתי קצת על ליאה היא נראתה לי ממש מתוחה ממשהו אבל ידעתי שעדיף לא לשאול אז חזרתי לכוויה שלי.
הכוויה הרגילה והמטומטמת שתמיד שם כדי שאני יזכור איך אבא שלי מת.
ילדי נמסיס תמיד אמרו שאמא שלהם כנראה בחרה להעניש אותי ושזה שם כדי לענות אותי בגלל ההחלטה שבחרתי באותו יום, נכון זה לא היה משהו רציני אבל אני עדיין תמיד מאשים את עצמי שנתתי לתרזה אחותי הקטנה להיות לבד במטבח שבמקרה היה בו להביור בהישג ידה של ילדה בת 4. אבל לכל אחד יש את הרגעים שהוא פשוט חייב, אבל ממש חייב… להשתין.
התנערתי מהמחשבות בדיוק שהגענו לכיוון הביתנים ובגלל שכבר ראיתי את הסכין של מייבל אז אמרתי ביי לליאה והלכתי לכיוון הביתן שלי כשראיתי את איירי הולכת במהירות שהיא מסתכלת לצדדים בחשש, הנחתי שהיה לה סיוט (מה שיש לחצויים כל הזמן) אבל היא נראה יותר מסתם מבוהלת מסיוט רגיל היא נראתה ממש מבועתת כאילו ראתה את הדבר הנורא בעולם עם תוספת של הפחד הכי גדול שלה וכל מי שהיא אוהבת מתו באשמתה.
אז התקדמתי אליה בצעדים מהירים ושאלתי אותה "מה קרה איירי? את נראית ממש גרוע"
היא הסתכלה אלי ואמרה בציניות "וואווו ממש תודה! מה הייתי עושה בלי חבר טוב כמוך שיגיד לי שאני נראית זוועה אחרי החלום הגרוע ביותר שהיה לי איי פעם. והיו לי הרבה חלומות בחיים."
"טוב, סליחה אבל מה לעשות שזה נכון!" היא גילגלה עיניים "את רוצה אולי לספר לי מה היה החלום? אולי אני יוכל לעזור לך במשהו".
היא הסתכלה סביבה ואמרה "טוב. בסדר, אבל לא כאן. מחר אחרי תפוס את הדגל, בנקודה שהיער והאגם מתחברים ושלא תעז להביא איתך אף אחד!" אמרה איירי והלכה נסערת לכיוון הביתן שלה.
עמדתי במקום כמה זמן עד הייתי צריך להשתין.
וככה הלכתי לשירותים עם מלא מחשבות בראש על החלום של איירי (ועל עוד מלא דברים אחרים כי אני בכל זאת בן של אתנה).