"הטבלה המחזורית" (ספר המשך של "הגיבור הלא מוגדר") פרק 3

Estonian 13/10/2011 839 צפיות 2 תגובות

ירדן הייתה בפאניקה מוחלטת. אני לא ראיתי את עצמי אבל אני בטוח שנראתי כמוהה בערך אם לא גרוע מזה.
"תברחי" צעקתי לירדן.
"אני לא אעזוב אותך" היא אמרה.
"אז מה זה ישנה, נמות ביחד?" שאלתי.
המפלצת נהמה. רק עכשיו שמתי לב שיש לה כלב קטן מאחורייה. הכלב תפח ותפח עד שהגיע לגובה של אריה ואפילו גדל יותר.
"היי!" צעק קול משם. זה היה ילד מהכיתה – דין. היה לדין שיער מתולתל בצבע חום כהה והוא היה נראה תמיד הרבה יותר מבוגר מאיתנו אף על פי שהוא היה בגובה ממוצע, ההבדל העיקרי היה העובדה שכבר עכשיו יש לו זיפים וכבר עכשיו יש לו חצ'קונים. בגיל הוא היה גדול ממני בחודשיים אבל בגובה – אני גבוהה ממנו.
דין החזיק ביד שלו זוג של חרבות. "חרבות?" חשבתי לעצמי "מאיפה לעזאזל הוא השיג אותן?".
הוא השליך אחת מהן עלי. האינסטינקטים שלי פעלו מיד ואני הצלחתי לתפוס את הקת. נתתי לאינטואיציה לנווט (מה שממש לא מתאים לי) וניסיתי להרוג את הכלב דבר ראשון.
הנפתי בחרב שלי אבל הוא נהם עלי. לא היה לי מושג מאיפה יש לי ניסיון בלחימה או בקרב, למעשה מעולם לא החזקתי חרב, אבל בכל מקרה הצלחתי לבסוף לפגוע בכלב והוא הפך למין אבק צהוב שכזה.
"איכס!" אמרה ירדן בגועל והורידה את האבק הצהוב מהנעל שלה.
האישה הירוקה רק צווחה בכעס. היא התכוונה להרוג אותי אבל אז ירדן פלטה צרחה כלשהי. הקולר שלידי פשוט התפוצץ וחלקים ממנו פגעו לאישה הזו חזק בראש. המים זרמו למטה ואיכשהו יצרו גל שפגע באישה ההיא. גם היא התפוגגה.
"וואו" אמר דין "וזאת ממש הפעם הראשונה שלכם?".
הייתי ממש בטראומה עד כדי כך ששכחתי לחלוטין מהמבדקים אבל ירדן זכרה. דין רץ להביא אותם. האמת שזה היה לי מוזר, הוא תמיד צלע כשהלך, איך פתאום הוא מסוגל לרוץ?

אבא ישב מולי ושם לי כוס שוקו חם ולעצמו קפה.
"ג'ייקוב, אני צריך לספר לך משהו" הוא אמר לי "אני יודע על מי שתקפו אותך אתמול".
"דין סיפר לך?" שאלתי.
"כן, ואל תדאג, אתה לא משוגע והוא היה צריך לעשות את זה, זה פשוט קשור במשהו שאני צריך לספר לך, בנוגע לאמא שלך" הוא אמר.
היו לו עיניים חומות ממש כמו קפה ושיער קצת יותר כהה משלי, על הגבול בין בלונד לג'ינג'י.
"אמא?" שאלתי "אז צדקתי?".
הוא הנהן. כבר מזמן טענתי שאני יודע שאמא לא סתם עזבה את אבא והשאירה אותי אצלו.
"אנחנו צריכים לנסוע" אמר לי אבא "וכדאי שתתקשר לדין ולירדן".

אני וירדן ישבנו מאחורה תוך כדי ששמענו את אבא שלי מסביר לנו הכל. דין מידי פעם הוסיף בעצמו.
"אתם צריכים לדעת ששניכם לא אנושיים" התחיל אבא שלי.
"אז אתה לא אבא שלי?" שאלתי.
"ברור שאני כן, ג'ייק, אני כן ולכן אתה רק חצי אנושי" הסביר.
"בבקשה אל תגיד לי שאמא שלי היא עז" התחננתי. ירדן צחקקה אבל דין נראה רציני.
"יש לך משהו נגד אמהות שהן עזים?" הוא שאל.
"כן, אני לא חושב שעז היא אמא טובה" אמרתי.
דין חלץ את הנעליים שלו ותלש את הרגליים שלו. מתחתיהן היו רגלי עז.
"מה?!" צעקתי.
ירדן קלטה את זה גם והתחילה לצווח.
"היי, היי, היי!" אמר אבא שלי "שקט, תקשיבו לדין".
"אני סאטיר" אמר דין "חצי אדם חצי עז".
"אז גם אנחנו סאטירים?" שאלה ירדן.
"לא" אמר דין "אבל סאטירים מגינים על אנשים כמוכם".
"אבל מה החצי השני שלנו?" שאלתי.
"אתם חצי אלים" אמר דין.
"אלים?!" שאלה ירדן.
"אתם צריכים להבין שהאלים היוניים קיימים ואמיתיים" הסביר לי דין "ואתם בנים שלהם".


תגובות (2)

קשור לפרסי ג'קסון, לא?

16/10/2011 14:09

אכן. הגירסא שלי – זה פאנפיק למעשה.

17/10/2011 05:53
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך