הטבלה המחזורית – פרק 28 + 29 (פרק כפול)

•אני מאבד יכולת חשובה•
הטלפון הנייד של דאולקליטוס צלצל. זה היה משעשע שהצלצול שלו זה הרמיקס עם ה"luca people" והג'וני הזה. לא יודע מי זה.
הוא ענה והתחיל לדבר שוב בשפה העתיקה הזאת.
"אז תן לי להבין, אתה רוצה להיות מלך האלים, אתה חצוי או משהו?" שאלתי.
"אתה מדבר הרבה, אה? אחחחחח, זה למה אני כל כך שונא בני אתנה, לא סותמים את הפה שלהם" התלונן דאוקליטוס.
"אתה רוצה שאני אסתום?" שאלתי.
"אתה באמת מציע לי את זה?" הוא שאל.
הנהנתי.
"מה התנאים?" הוא שאל.
"אם תסביר לי הכל" אמרתי.
"ובכן, זאת עסקה נהדרת" הוא אמר והושיט יד ללחיצה.
לחצתי לו את היד.
"נהדר, ובכן, אני בעיקר מתכנן להיות חזק מכל האלים יחדיו, ויש רק דרך אחת, לעלות על החולשה של כל אחד מהם" אמר דאוקליטוס.
"אז תעשה עליי ניסויים?" שאלתי.
"אבוי, ילד!, נשבעת שלא תדבר!" הוא אמר.
"לא השבעת אותי בנהר סטיקס" אמרתי וחייכתי אליו חיוך ממזרי.
"לעזאזל!" הוא אמר "לא נורא ילד, אתה תלמד נימוסים מהם".
"אני כבר יודע" אמרתי "אתה פשוט חטפת אותי".
"לא צריך, בוא פשוט נעשה את זה כבר" הוא אמר.
הוא הקיש באצבעותיו ושמעתי קול של מכונה מטרטרת.
הייתה בה מין קסדה כזאת עם חוטים. הוא שם לי על הראש את הקסדה.
"ואם אני לא אסכים?" שאלתי.
"אין לך ברירה" הוא אמר.
בעטתי לו באזור רגיש.
הוא התקפל לשניים אבל לחץ בכל זאת על הכפתור של המכונה.
…
(נקודת המבט של ירדן)
בזמן שקנינו אוכל פרסי שאל אותי שאלות על האלים. היה נחמד ששואלים אותי ואני יודעת, לא כמו בבית ספר.
"בוא" אמרתי לו ברגע שקיבלנו את האוכל ארוז בשקית.
שהגעתי אופאל וג'ייקוב לא היו במקום שם בכלל.
"איפה או-אל וג'ייקוב?" שאל פרסי.
"אל תקרא לה או-אל!" נזפתי בו "אין לי מושג".
לבסוף אופאל הגיע חזרה.
"איפה היית?" שאלתי בתוקפנות.
"בשירותים" היא ענתה. היא סקרה את הסביבה.
"איפה ג'ייקוב?" שאלה אופאל.
"זה מה שאנחנו רוצים לברר" אמרתי בכעס.
בעטתי באבן שעל האדמה וזה פגע בתיק של אופאל שהיה פתוח ושפך ממנו את התמונות.
התמונה העליונה הייתה תמונה שלא ראיתי.
"מה זה?" שאלתי.
הרמתי אותה.
היה שם ילד עם חיוך מרוצה מעצמו שמאחוריו נמצא דגל ענקי והתחלה של מילה באנגלית שדווקא כן זיהיתי – Kov. הדגל היה צבוע בצבעים צהוב, ירוק ואדום בפסים אופקיים.
הילד החזיק קסדה ביד שלו והוא היה לבוש בבגדים לבנים עם פסים כחולים וכוכבים לבנים. ולידו היה עוד ילד מחופש לקוסם.
"אויש, מסיבת תחפושות" אמרה אופאל "זה ג'יי" היא אמרה והצביעה על הילד עם הקסדה.
"וזה בארט" אמר פרסי והצביע על הילד שלבוש כמו קוסם.
"למה יש Kov מאחורה?" שאלתי.
"למדנו אז על מקומות שמהם ילדים הגיעו, וג'יי הגיע מעיר בשם קובנה" אמרה אופאל.
"למה ג'יי התחפש?" שאלתי.
"נהג מירוצים נדמה לי" אמרה אופאל.
"רק רגע!" אמרתי "ג'יי, קוב, ג'ייקוב?".
"בחיי" אמרה אופאל.
"ותראו את זה, הילד שלבוש בתור קוסם, הוא נראה עם פרצוף מרושע כאן" אמרתי "משהו קרה לג'ייקוב ויש בזה קשר לקוסם ולקסדה".
"אנחנו חייבים למצוא אותו" אמרה אופאל "נתפצל?"
"אין לנו ברירה" אמרתי.
…
(נקודת המבט של ג'ייקוב)
המכונה גרמה לי להיות מטושטש עד שלבסוף נרדמתי.
שהתעוררתי הקוסם היה מרוצה מעצמו וישב מולי. הוא היה נראה לי פתאום זוהר קצת, כאילו הוא מחזיר אור אנושי.
"בוקר טוב, ישנוני" הוא אמר לי.
"מה זה היה?" שאלתי.
"סתם מכונה, היא סתם לקחה ממך את כל היכולת שלך כבן אתנה, את החכמה, את הלוגיסטיקה" אמר דאוקליטוס "והכל עבר אלי".
"אז מה התוכנית שלך?" שאלתי.
"אתה בן אתנה, אתה אמור להבין, אופס, אתה אומנם בן אתנה אבל אין לך בכלל חכמה" הוא אמר וצחק את הצחוק המוזר שלו שוב פעם.
חיכיתי.
"אני לוקח מחצויים את היכולת שלהם וכך אני אהיה חזק יותר מהאלים עצמם" צחק דאוקליטוס לעצמו "והצד של אתנה שלי כמעט מלא".
הרגשתי זעם עז.
"אני מאוד מקווה שחצויים אחרים יבואו להציל אותך, איזה חברים חצויים יש לך? חסר לי צד של אפרודיטה באופן חמור, ולצערי הרה וארטמיס לעולם לא אשיג" אמר דאוקליטוס "והצד הרומי שלי בכלל חסר".
פתאום קלטתי שבאמת הוא גנב ממני את היכולות. לא עלה לי שום רעיון לתוכנית. הייתי לבד וחסר אונים, בלי כלי נשק, בלי יכולת להתגונן. במידה מסויימת הייתי כמו פרסי אחרי שהקטה הפכה אותו לבן 12, לא היה לי ניסיון כמעט. איך יכולתי להביא לשם את אופאל, ירדן ואת פרסי?