הטבלה המחזורית – פרק 49

האדס בחן אותי כאילו הוא ילד קטן שחיכה למתנת יום ההולדת שלו למשך חודשים תמימים.
"ג'ייקוב, ובכן, עלי לשוחח איתך, וכמובן שאת האלמנטל שאותו אני אביא לך, בוא איתי לחדר הכס" אמר לי האדס.
הסתכלתי מאחוריי לירדן, אופאל ופרסי כאילו אני שואל את האדס מה איתם.
"פרסי ג'קסון" אמר האדס וצמצם את עיניו.
"האדס" אמר פרסי והנהן כאילו הם מכרים וותיקים "אתה עדיין נוטר לי טינה".
האדס בחן את פרסי ואז אותי.
"יש לך מזל הפעם" אמר לו האדס וסימן לי לבוא.
לא ידעתי מה עם ירדן או אופאל, ידעתי שאני לבד ושהכל תלוי בי. מה שאני אגיד, אחשוב, אעשה, זה מה שיקבע את מסע החיפושים הזה, אם יצליח או ייכשל, אם העולם יושמד או יישאר כמו שהיה.
הנבואה הדהדה לי שוב באוזן:
"בן הינשוף החדש ובת האויב,
יחריבו או יצילו את העולם שסופו קרב.
בחיפוש אחר אלמנט,
אחד מהם את יסודות העולם ימוטט.
ובמותו בפעם השנייה,
יעלה הכאוס מן האדמה".
אני בן הינשוף וירדן היא בת אויב.
אנחנו צריכים להציל את העולם.
עכשיו אני מחפש אלמנט ואני אכן הולך למוטט משהו, ואני מאוד מקווה שזה לא מה שאני חושב שזה.
המוות פעם שנייה לא היה לי ברור, איך משהו מת ואז חזר לחיים ומת שוב? האם צבא של זומבים עומד לאכול לי את המוח? לא היה לי ברור.
יעלה הכאוס מן האדמה, כן, אחרי שהזומבים ייסעדו להנאתם את המוח שלי תהיה להם מספיק אנרגייה להחליט על מצור על העולם ולהשמיד אותו.
לבסוף ראיתי חדר שהיה בבירור חדר הכס. צד אחד, כס עשוי עצמות אדם מרותכות בצבע שחור עם פסי ארד מבהיקים באורות שמקורן אינו ידוע. כס שני בצורת פרח שחור.
"הכס שלך ושל פרספונה" ניחשתי.
"כן" אמר האדס בטון קצת מריר.
לא רציתי להגיד אף מילה. לא הרגשתי בנוח לדבר. זה קורה לי הרבה, אני מסוגל לדבר בפני משהו חשוב או בפני קהל גדול רק אם אני מסדר בראש מראש מה אני מתכוון להגיד, אחרת אני פשוט מתבלבל. תדמיינו כמה קשה זה שאתה דיסלקט, אי אפשר לכתוב על דף ולכן הזיכרון לוקח תפקיד.
"ובכן" אמר האדס.
הבטתי לו בעיניים. הן היו שחורות כמו בחלום אך במציאות הן היו יותר אומללות, יותר קודרות. לפתע עברה לי מחשבה בראש, שאולי כל הרוחות שמשוטטות כאן בשאול ואפילו אלו שמתענות, האם האדס מרגיש כאילו הוא עצמו אחד כזה? אולי האדס באמת מרגיש כל כך שהוא כבול כאן.
"כן?" שאלתי בשקט.
"קח את האלמנט" אמר האדס והצביע על כלוב שנסתר מעיניי מקודם. כלוב שחור בפינת החדר.
"גם הוא שחור?" שאלתי.
"למה אתה מתכוון?" שאל האדס.
"הכל כאן שחור, זה צבע שאתה אוהב?" שאלתי.
"לא כל כך, אבל זה מתאים לאווירה" אמר האדס.
"אווירה?" שאלתי "זהו חדר הכס, למה שלא תצבע אותו בלבן?" הצעתי.
"לבן?" שאל האדס.
"כן, יש לי הרגשה שזה מאוד מתסכל לשבת כאן ולצפות בהכל שחור. גם לאלים אחרים יש חדר כס שחור?" שאלתי.
"לאלים האחרים יש חדר כס באולימפוס" אמר האדס במרירות.
"למה לך אין?" שאלתי.
"האחים שלי לא כל כך אוהבים אותי" אמר האדס.
"הפסד שלהם, אל תיתן להם לדכא אותך, תצבע כאן בלבן, תראה שלא אכפת לך מהם" אמרתי לו.
הוא הסתכל עלי כאילו נפלתי מהירח.
לרגע הרגשתי איך אני מחוויר. אולי הוא מתכוון לפצפץ אותי.
"אתה יודע? אולי לבן דווקא ייראה כאן יפה" אמר האדס. הוא התבונן בקיר כאילו מדמיין איך ייראה בצבע לבן.
"ואפשר גם להוסיף ציורי קיר" הצעתי.
"שינוי פנים" אמר האדס "יכול להצליח, ילד".
חייכתי אליו חיוך בזמן שאני החזקתי את הכלוב.
"ובכן, עכשיו אנחנו צריכים לדבר על משהו חשוב" אמר האדס.