הטבלה המחזורית – פרק 56 הסוף!

"אני חושב שמסיבה תתאים עכשיו" אמר אפולו. הסתכלתי עליו מופתע. לא היה לי מצב רוח כל כך למסיבה, לא שאני פארטי-בוי אבל בכל זאת.
"מסיבה?" שאלה ירדן.
"כן, למה לא?" שאל אפולו.
"זה רעיון טוב" אמר זאוס.
ירדן שלחה אלי חיוך מעודד. ההבעה שלה כאילו רמזה על משהו.

במסיבה כל האלים ירדו לגודל של בני אדם. היו שם לא מעט אלים זוטרים ואפילו כמה חצויים אחרים, או לפחות ככה אני חושב.
המוזיקה הייתה שמיימית. מעניין למה, אה?
"אתה רוצה לרקוד?" שאלה ירדן.
"עם שתי רגליים שמאליות?" שאלתי.
"המממממ……. כן" היא אמרה לי.
חייכתי אליה והתחלנו לרקוד. המוזיקה הייתה מוזיקה של וואלס, ריקוד שאני לא יודע לרקוד. במהלך הריקוד היא התקרבה אלי לכדי נשיקה.
"לא" אמרתי "בואי לא נהרוס את הרגע היפה שלנו עם נשיקה".
היא הסתכלה עלי במבט של "אה?" אבל אני בכל זאת סירבתי.
ירדן גלגלה עיניים והלכה משם ולקחה לעצמה כוס פונץ'.
היה שם זוג חצויים עם נפצים. הם ניסו לראות מה יקרה כאשר תפוצץ נפצים מאחורי סוס קשור. הם הדליקו את הנפץ וברחו. ברגע שהנפץ התפוצץ הסוס נכנס לפאניקה והצליח לתלוש את המעין… צלב, כן, צלב, הצלב הזה שקושר את הסוס לאדמה, שהוא ממש יתד לסוס.
לרגע אחד הבזיקה לי מול העיניים התמונה של אופאל. לידה עמד ילד עם חולצת פרארי. הסמל שלהם, סוס צוהל. מאחורה צלב. הכל התאים. הבנתי למה התכוון האדס.
אופאל עמדה שם צוחקת עם ירדן עם כוס פונץ' בצד. הסוס גרר מאחוריו את היתד בצורת הצלב הכפול (כמו בדגל או סמל סלובקיה, לאלו שמכירים) ורץ בפאניקה בדרך אל אופאל.
רצתי מהר לכיוון של אופאל.
"היי אופאל" אמרתי. הייתי צריך לחשוב מהר. הפלתי לה את כוס הפונץ' על החולצה.
"ממש סליחה" אמרתי ואז דחפתי אותה כאילו כדי לנקות אותה.
הצלחתי לתפוס לה את המקום בזמן. הסוס רץ ואז דילג מעלי כאילו אני משוכה אנושית. היתד עף לכיוון שלי……………

כאן עדיף לא לתאר מה שקרה… תסלחו לי, אבל זה יכול לזעזע כמה אנשים.