המסע הגורלי-פרק 2

#כעבור חצי שעה#

ראיתי שלט חוצות מוזר,לא שהאותיות מתקלפות ממנו אלה שהאותיות הן לא באנגלית.
"מוזר"מלמלתי
ניכנסנו לתוך יער ושם האוטובוס עצר
"תחנה אחרונה" אמר הנהג
לקחתי את המזוודות שלי וירדנו.
"טוב, מפה נמשיך נידמה לי" אמרתי לג'ייק
הלכנו והלכנו עד שראינו נער בן גילינו רץ אלינו, היה לו שיער בלונדיני מדובלל ועינים ועינים אפורות.
"מה אתם עושים פה?! זה מסוכן!" הוא אמר לנו
"מה?"אמרתי
"בואו איתי"הוא אמר
"אנחנו אפילו לא מכירים אותך למה שנאמין שאתה לא רוצה ליפגוע בנו?!" שאל ג'ייק בתקיפות
"כי אני כמוכם, חצוי" הוא לחש את המילה האחרונה
"סליחה? אנחנו לא בני 4 שמאמינים בפיות" אמרתי
"זה לא פיות, אלה אלים"הוא מלמל
"בואו איתי אם לא רוצים למות" הוא אמר
"ולנטין בואי, אולי הוא צודק" ג'ייק אמר לי
"טוב" אמרתי
הוא חייך חיוך קטן ומשך בידי.
הלכנו לכיוון בית חווה גדול, ריח חזק של תותים יצא משם וצלילי חלילים נוגנו.
"ברוכים הבאים למחנה החצויים"
"וואו" ניפלט מפי
זו הרמוניה מושלמת של חיות מוזרות,צלילים של קרב , צלילי חליל וריח תותים משכר.
"דרך אגב אני רוי" הוא אמר
"אני ג'ייק וזאת ולנטין" הוא אמר והעיר אותי מחלומותי
"מקום יפה יש לכם פה" מלמלתי
"זה הבית של כולכם?" ג'ייק שאל
"כן,לכל אל יש ביקתה , כל הילדים של האל גרים בביקתה" רוי אמר
"יש פה כמה ביקתות ריקות" ג'ייק אמר
"כן , הביקתות של ארטמים ושל הרה הן רק של כבוד" רוי אמר
"ומי ההורים שלנו?" שאלתי בקושי מאמינה
"לפעמים לוקחים כמה ימים עד שמגלים, לפעמים לא מגלים בכלל כי אין להורים שלהם זמן בשבילם" רוי אמר
"וואו הורים מושלמים"מלמלתי