המשמידה- פרק 8 חלק 1

"אז מה אתם אומרים על חיי העלובים, מה אתם אומרים על שירי העצובים…"
מחיאות כפיים נשמעו מכיוון צמרת עץ גבוהה.
"מי שם?"
"זה משנה?" נשמע הקול.
"כן."
מלאך עם כנפיים גדולות ולבנות נחת ליד גזע העץ ונשען עליו כשהבעת ביטחון עצמי מוגזמת מתוחה על פניו החלקים. "שלום לגבירה."
"הייתי צריכה לדעת…"
"את יודעת רוזה, את באמת שרה יפה. לא מתאים לכם."
"אל תתחיל דניאל, יש לך מזל שאני לא הורגת אותך במקום."
"למה באגרסיביות? אני באתי בכוונה טובה. נתתי לך מחמאה."
"באת ללעוג לי. אני בטח מושא צחוק בכל גן עדן."
"אף אחד לא יודע שאני יודע שאת שרה, אני לא יודע כמה אנשים יודעים שאת שרה."
"אף אחד.." השפילה רוזה את עיניה ונעצה את עקבה בקרקע.
"כישרון סודי? מתאים לי." אמר דניאל וקרץ לה.
רוזה לא התכוונה שישמעו אותה שרה, זה באמת היה סוד, בדיוק בגלל זה היא ירדה לקרקע כשרצתה לשיר. אבל המלאך מצא אותה, ולא היה דבר שיכלה לעשות. היא לא רצתה להרוג אותו, היה בו משהו שהיא אהבה.
"בבקשה דניאל.. אל תגיד כלום." היא לחשה.
"מה זה שאני שומע? תחנונים משדה? אני מופתע עד עמקי נשמתי."
"בבקשה.." היא כמעט בכתה. קייט תצחק עליה עד יומה האחרון. כולם יצחקו עליה כל כך, עד שהיא באמת תייחל למלחמה קשה שתסיח את דעת כולם.
"רוזה.. אני.. אני מצטער, אל תבכי." אמר דניאל בקול רך והתקרב צעד אחד מהוסס לעבר השדה.
רוזה לקחה צעד אחד אחורה. היא לא פחדה ממנו, אבל לא רצתה לבוא איתו במגע, היא פחדה מעצמה ומתגובותיה.
"דניאל אני.. אני חייבת ללכת." היא אמרה במהירות ופרשה את כנפיה לכל אורכן.
"חכי!" הוא צעק אחריה, "חכי רוזה, אני רק רוצה לדבר. בבקשה…"