חצויים….. פרק 1!!!

"מה איתה? היא נושמת?" שאלתי…
"אין לה דופק!!! היא מאבדת דם!" ענתה ג'ניפר (או יותר נכון צרחה… לי באוזן).
——————————————————————————————-
טוב אז אתם בטח רוצים לדעת איך היגענו למצב הזה? התשובה בהמשך הסיפור שלנו אז יאללה נתחיל.
הכול התחיל כשהגיע הבוקר… היום הראשון של יוני סוף סוף הגיע!!!, יצאתי מביתן הילדים שלא יודעים מי ההורה האולימפי שלהם-פעם היה את ביתן הרמס אבל החליטו לעשות ביתן כזה כדי לא להפריע לילדים שם. התחלתי ללכת לכיוון הקפיטריה שלנו ובדרך נתקלתי בדרק… "אחחחח בואנה ס'תכל לאן אתה הולך!" צרח, ואז ראה אותי…. "או היי אחי מצטער, אני עצבני ברמות" אמר, אני והוא כמו אחים אנחנו מספרים הכול אחד לשני, "יאללה שפוך אחי, שפוך" אמרתי והתחלנו ללכת שנינו לקפיטריה אבל לקחנו את הדרך הארוכה ביותר. "זוכר את האקסית שלי?…" הוא התחיל, הינהנתי וסימנתי לו להמשיך "אז היא התקשרה אליי ואמרה לי שהיא עדיין אוהבת אותי אבל לא יכולה להיות איתי כי היא בהריון ממהחבר הכי טוב שלי לשעבר" הוא רתח מזעם, "טוב נו, זה לא שרצית לחזור אליה או משהו" אמרתי, הסתכלתי עליו מהצד "נכון?" שאלתי, אני ודרק חברים מאז שהוא הגיע לפה הוא כמו האח שאני לא יודע אפילו עם יש לי… אתם יודעים איזה מעצבן זה לדעת שאתה פה כל החיים ועדיין לא יודע מי האמא או האבא האל שלך? אופפפ. הוא ענה "נכון, פשוט היא לימדה אותי לאהוב ו…." השלמתי אותו "שברה לך את הלב, אני יודע כל יום אותו סיפור", הגענו לקפיטריה ולירון קפצה עליי "ג'וש!!! תנחש איזה יום היום" אמרה, זה לא היום הולדת שלה בטוח כי יש לה ב13 ליולי עוד חודש, לא היום הולדת שלי שי יש לי ב2 ליולי אז מה נשאר? "אין לי מושג" עניתי, היא הסתכלה עליי בשוק ואז פנתה לדרק "הוא אידיוט נכון?" שאלה, דרק צחק וענה "כנראה", "נו איזה יום היום?" שאלתי בסקרנות, "היום זה היום שהאורקל אמרה שההורה שלך יתגלה שכחת?" אמרה. יואו איזה סתום אני!!!!!!, הלכנו לשולחן שלנו בו חיכו התאומות האנה והיקרי, אור, דייב רו ולונה. "היי נו מתרגש?" שאלה היקרי כשהתיישבתי "דיי כן, נראה אולי זה יקרה בקרוב" עניתי, כירון נכנס לחדר האוכל עם הודעה "שלום לכולם! זהו היום הראשון של יוני שכולנו מחכים לו היטב הרבה זמן…" התחיל וכול הפנים הסתובבו אליי כולל שלו "היום יתגלה האב או האם של תלמיד וותיק שלנו.." המשיך ואני הרגשתי חום בגופי ידיי רעדו מהתרגשות ואז מישהו משולחן אחד צעק "נו לעזעזל מתי זה כבר יתגלה?!" זה היה בוכסוביצקי כל התלמידים בשולחן שלו התצטרפו אליו, כירון רקע בפרסתו ואמר "שקט אני רוצה להמשיך", כולם השתתקו. לירון הסתובבה אליי "אתה בסדר?" שאלה הינהנתי וחייכתי חצי חיוך והיא הסתובבה חזרה " אז ככה בגלל שהיום הוא היום ותלמידים רבים לא פגשו את ההורים שלהם עדיין, היזמנתי את כל האלים לשהות אצלנו השנה" אמר כירון, לפתע לירון כמה והלכה לאחות שלה למחצה -אליסה, שישבה עם חבריה "אליסה, אני יכולה לבקש ממך משהו?" שאלה אליסה הינהנה, זה היה שקט ובקושי שמעתי אבל שמעתי "תגידי להאדס שאני לא סלחתי לו" היא אמרה, אליסה הסתכלה אליה וחיבקה אותה חזק, למרות הכול כן יש לאליסה רגשות והיא לא סתם טומבוי, לירון החזירה חיבוק וחזרה אלינו, כירון קרא "כולם להתארגן הם באים היום ב14:00 בצהריים" ויצא מהקפיטריה, כולם התחילו לדבר על זה שהם נרגשים וצעקו דברים כמו 'הרמס לשילטון' במיוחד לוקאס, 'ארס הכוסון' וכאלה… ואז נשמע קול מאחורי "נוו מתרגש אה?" שאלה ג'ניפר ניומן בת פוסידון, ואחת הידידות הטובות שלי, "כע… קצת" עניתי היא אמרה לכולנו ביי והלכה עם אחייה וחבריה להתארגן לקראת בואו של פוסידון "נווו לירון איך את?" שאלה לונה את לירון, היסתכלתי על לירון וראיתי שעינייה כאילו שקועות במשהו, היא הרימה את ראשה ואמרה " הלכתי להתארגן", והלכה. "מה יש לה?" שאלתי את לונה "היא מעולם לא פגשה את האדס ו… אל תספרו זה אמור להיות סוד…היו מכים אותה בבית יתומים שהיא היתה בו והאדס אפילו לא עזר לה" הייתי בשוק… מה?! האדס לא עזר לה כשהרביצו לה?! אני ממש מקווה שהוא לא אבא שלי……
13:50 בצהריים
הלכתי לביתן האדס לקחת את לירון אחרי שכבר התלבשתי, לא מי יודע מה השקעתי אבל לא אכפת לי. דפקתי בדלת ואליסה פתחה לי "או היי, לירון פה בוא" נכנסתי לביתן אמרתי שלום לאור וללונה שהייתה שם כדי לקחת את לירון גם, "לירון תצאי כבר!" אמר אור, ללירון שהייתה בשירותים, "יוצאת, יוצאת!!!" היא ענתה לו ויצאה מהשירותים כשהיא לבושה כמוני בבגדים רגילים של המחנה. "יאללה זזנו?" שאלה, כולנו הינהנו והתחלנו ללכת לכיוון הביתן המרכזי, בעודנו חולפים ליד ביתן ארוס נתקלתי שוב בדרק, "מה יש לך היום ? החלטת להרוג אותי?" שאל, אני גיחכתי ואמרתי "מצטער אחי, בוא איתנו" הוא הניהן לסכמה וכולנו התחלנו ללכת לכיוון הביתן המרכזי,שוב. "ג'יימי בואי" קראו לונה ולירון לג'יימי – לירון, לונה וג'יימי הן מין חבורה כזאת של בי אפ אפ, "או היי, אתן מתרגשות?" שאלה אותן ג'יימי, הן הינהנו ואז היא פנתה אליי ואל דרק "ואתם?", שנינו ענינו פה אחד "דיי כן" , המשכנו להתקדם והגענו לביתן המרכזי בו היו כל המחנה אסוף, ואז הבחנתי במר ד' (דיונוניסוס) מופיע ואומר " עוד 5 דקות". "היי נו איך אתם מתרגשים?" שאלו התאומות שהופיעו לידינו, כולנו הנהנו להסכמה, "אוףף מעניין איך אבא" אמרה היקרי, "אותי לא כלכך מעניין האדס, אני חושבת שהוא סתם פוץ" אמרה לירון בכעס ואנחנו התפוצצנו מצחוק, "פוץ? הוא יכול להרוג אותך רק על המילה הזאת, אבל הוא לא יעשה את זה כי את הבת שלו" אמר דרק שכמעט נחנק מרוב צחוק, ואז התקרבה אלינו ניקול פטרובה "היוש ח'ברה… איך באלי לראות כבר את אפרודיטה" כן ברור, אמא שלה, "טוב אני זזתי בהצלחה עם ההורים שלכם" אמרה והלכה, ופתאום הופיע מר ד' שוב וקרא "קבלו את האלים", כלום מחאו כפיים, והאלים הופיעו כמו משום מקום, אני לא יודע למה אבל עיני נתפסו על הרה כאשר היא היתה בראש האלים, "שלום ילדים יקרים, אנחנו האלים נצטרף אליכם למשך השנה הקרובה ונעזור לכם בכל דבר אל תפחדו לשאול.." התחילה הרה, היא סרקה עם עינייה את הקהל ועינייה נחתו עלי "הרה, המשיכי בבקשה" אמר זאוס להרה והיא המשיכה כאשר עינייה עדיין אליי "אוקיי, אז ככה אנחנו התבקשנו להגיע לפה גם מסיבה שונה לגמרי…."
——————————————————————————————————-
"הסיבה היא שילד אחד אשר גר אצלכם כל חייו אינו יודע מי הוריו והתבקשנו לגלות זאת היום ביום זה" ענתה הרה, היא היסתכלה עלי במבט… אשם? מאוכזב? אני חושב שגם וגם ואמרה "ג'וש, הוא בני…." אמרה.
מה?!?!?!??!