חצויים….. פרק 11!!!

-נקודת מבט של אור-
עדכנו את ניקול בהכול.
היא לא נראתה מופתעת בכלל, ורק אמרה "טוב, אז התחנה הבאה שלנו זה השאול", גיחכתי ועניתי "כן, אבל כמו שאני מכיר את אבא שלי, אני בטוח הוא שם שם מלכודות".
כולם הסתכלו על אליסה, שגיחכה "ברור" אמרה, "אבל, אני הצלחתי לעבור שם עם עזרה מהאדס… ובגללו קרה מה שקרה" את המשפט האחרון אמרה בשקט, רובין שמעה ואמרה "מה קרה?".
הסתכלתי על רובין, בבקשה לשתיקה ואליסה ראתה "זה בסדר, זה לא סוד אור" אמרה, "לפני שהגעתי למחנה, זאת אומרת זאת הסיבה שהגעתי למחנה" התחילה אליסה, "יום אחד, האדס שלח לי מכתב ששם כתב שאני אגיע ללוס אנג'לס.
אמרתי את זה לאימי ולה לא היתה בעיה, הרי היא שחקנית דגולה" המשיכה אליסה, אבל דון קטע אותה "מי זאת?" היא הסתכלה אליו ואמרה "בלה גרן, היא…" הפעם ג'וש קטע אותה "בלה גרן, השחקנית המצליחה ששיחקה ביותר מ25 סרטים כשהיתה בת 10 עד 14?" אליסה גיחכה וענתה, "כן".
היא המשיכה "אז כמו שאמרתי, לא היתה לה בעיה והיא גם הרגישה רגשות אשמה אחרי שמרדתי בה, אז היא הקפיצה אותי לשם במסוק הפרטי שלה, הלכתי למקום שהאדס אמר לי וחיכיתי.
פתאום עף לי מכתב לידיים, היה כתוב עליו לאליסה, פתחתי אותו והוא כתב שם שאני אכנס דרך מערה סודית.
הגעתי לנהר סטיקס, המלח שם זיהה שאני ביתו של שליטו אז הוא השיט אותי עליו, בערך באמצע הדרך המלח אמר שאני מושכת מפלצות עם הריח שלי, אמרתי לו שאני מודעת לכך.
הוא אמר שיהיה לי שייט נעים, ונעלם, פתאום הרגשתי שהספינה טובעת לרגליי, והיא באמת כמעט טבעה, מפלצת ים משכה אותה למטה.
אני לא יכלתי לעשות כלום, ופשוט קפצתי מהספינה אל המוות שלי, אבל הרגשתי שהאוויר מושך אותי למעלה.
אני זכיתי לטיסה ישירות לארמון של האדס, כשעפתי למעלה ראיתי את כל המחשולים שהייתי יכולה לעבור עם האדס לא היה שולח את הרוח הזאת לשאת אותי.
הגעתי לארמון נכנסתי אליו, האדס ראה אותי ואמר לפרספונה לארח אותי כראוי, והוא בינתיים הולך להביא לי משהו.
דיברתי עם פרספונה, הכרתי אותה ואז האדס הגיע עם צנצנת וחרב, החרב שלי, הוא נתן לי אותה, ובצנצנת היה איזשהי עננת אבק שחורה".
לירון קטעה אותה "האדס, נתן כנראה גם לי כי נולדתי עם יכולת זימון מתים, ותמיד כשאני מזמנת מתים יש עננת אבק שחורה כזאת", הינהנתי, גם אני קיבלתי יכולת כזאת.
אליסה המשיכה "בכל מקרה, הוא לקח את העננה ביד ודחף לי אותה לפה, אני נפלתי על הריצפה כשאני כולי זזה כמו גוססת, ואז הרגשתי כוחות מחודשים זורמים בי.
האדס נתן לי יכולת זימון מתים, אחרי שישבתי ודיברתי קצת עם האדס ופרספונה הלכתי, עליתי מהשאול בעזרת הכוח שלי לזימון מתים.
כשהגעתי למעלה, ראיתי מפלצות, איריניה ומנטאור משתפים פעולה, הם תקפו אותי ואני לא יכלתי לעשות כלום, הם שרטו אותי, נשכו אותי, ויותר גרוע התעללו בי כאילו אני צעצוע, זרקו אותי מיד ליד.
אני הרגשתי שעוד שניה אני מתה אבל אז נזכרתי במה שהאדס נתן לי, חשבתי במוחי על מתים, על הרבה יותר מידי מתים.
המתים עלו מהאדמה והרגו כל דבר חוץ ממני, בת האדס, וכשאני אומרת כל דבר זאת אומרת, גם אנשים.
אלפי אנשים מתו ביגללי וזאת הסיבה שהגעתי למחנה, חצויים הרגישו מה קרה ובאו לקחת אותי, ומאז אני במחנה." סיימה אליסה, כולם היו בשוק, חוץ ממני שכבר הכרתי את הסיפור.
"רגע, אבל איפה השאול?" שאלה ניקול, אחרי ששאלה את זה, ראינו מפלצת גדולה, קרובה אלינו.
"צריך להיפתר ממנה" אמרתי, אליסה נראתה בשוק היסטרי "זאת אותה המפלצת שתקפה אותי בגיל 5 אור, המפלצת שהיא חצי בנאדם חצי תוכי (המצאתי)" היא אמרה.
ורק אז הבחנתי במבנה הגוף של המפלצת, מהמותניים ומעלה בן אדם, ומהמותניים ומטה תוכי אדום.
כולנו קמנו ויצאנו החוצה, "מה עושים?" שאל דייב, אליסה היסתכלה על דרק והוא הינהן 'מה הם מתכננים?' אליסה כתבה משהו עם הרגל באדמה את המספר 36.
דרק הינהן וקרא לכיוון המפלצת "היי, לכאן מושי מושי, אפשר לקרוא לך מושי מושי?" דרק מעצבן את המפלצת? אהה תרגיל מספר 36… אני זרמתי איתו.
"כן אפשר? זאת אומרת אתה ממש דומה למושי מושי" עיצבנתי את המפלצת והיא התחילה לרוץ אחרי, ואני גם התחלתי לרוץ.
היקרי שלחה קרן אור לעין של המפלצת, מה שסינוור אותה, אבל לא להרבה זמן, אז ג'יין שלחה כדור אש, שבכלל לא הפריע למפלצת.
דון בתור בן אטלס, רימה את המפלצת ותקע לה סכין בבטן כשאמר שנתלשה לו נוצה, אני זימנת את המתים שיבואו לקחת את המפלצת וניצחנו אותה.
ניקול גיחכה, "כל זה לא היה קורה עם לא הייתי פה, הרי אמא שלי היא ניקה אלת הניצחונות" אמרה, הפעם היה תורי לגחך "בזכותך? את לא עשית כלום" אמרתי.
היא הסתכלה עלי ואמרה "מספיקה הנוחכות שלי בשביל לנצח מפלצת כזאת, ובכלל תגיד תודה ביקשתי מאמא שלי עזרה.
אמרתי "תודה" והשתחוותי לפניה, כולם צחקו ונכנסנו לקראוון, ואז גילינו ששדדו אותנו, שמענו רעש מבחוץ, וראינו קופים קטנים כאלה, "מי אלה?" שאלתי, דייב רו עצם עיניים בניסיון להיזכר ואמר "אלה,קרקופים, גמדים גנבי אוצרות".