חרב הברק של זאוס – 11

״מי זה הבחור הזה?" דרשתי לדעת.
״קוראים לו קמרון,״ השיב מרסלוס, ״הוא הבן של פובוס.״
"הוא גם מהאולימפוס?"
"לא," אמר מרסלוס נמרצות.
"אתה לא חייב להיות ציני." אמרתי בקרירות.
"אני לא ציני! פובוס הוא אל זוטר."
"מה זאת אומרת?" שאלתי בהרגשה שאני נשמע כמו טמבל.
"יש 12 אלים שהם באולימפוס." אמר מרסלוס כשהוא מציץ לרגע מעבר למזרקה. "ויש גם אלים זוטרים כמו נמסיס, איריס, הבה, מורפיאוס. במקרה הזה זהו פובוס אל האימה. פובוס הוא הבן של האדס."
"שהוא נגד זאוס."
"בדיוק."
הצצתי לרגע מעבר למים ואמרתי. "אתה יודע אולי מאיזה זמן הוא?"
״הוא בה מהרחובות הקשים ביותר שבג׳מייקה של 2015.״
״אז מה הוא עושה כאן?״
"זוהי שאלה די תמימה,״ אמר בלגלוג, ״הוא בה כדי להרוג אותנו!״
״מה?!.״
"הבחור הזה רודף אחריי מאז שאני בן 12." אמר מרסלוס בזמן שהוא מביט בו.
"הבנאדם רודף אחרייך שנתיים?"
"כן, וכדאי מאוד שנעוף מכאן, אנחנו צריכים למצוא את סבתא רוזה ואת חברה שלך-"
״היי! היא לא חברה שלי!״ התפרצתי, בתפילה שאני לא מסמיק.
״אז מה היא?״
״היא.. ידידה..״
"לא משנה, בוא, פשוט נעוף מכאן."

התחלנו לרוץ לצד הנגדי, אך לרוע מזלנו גילינו שהוא מולנו, 10 מטרים.
״נו נו נו…״ אמר במבטא ג׳מייקני, ״אני רואה עוד כמה קורבנות,״
״רגע רגע, למה אתה מתכוון; 'עוד' קורבנות.״ שאל מרסלוס בדאגה.
״היום פגשתי איזה בוגד חסר תועלת,״ אמר ביריקה הצידה, ״טיפלתי בו אני בדרך שלי.״
״ אתה מתכוון לפורטיס?״ שאל באימה.
״כן.. פורטיס.. טיפלתי בו..״
״מה עשית לו?!״ תבע מרסלוס לדעת.
״אל תדאג,״ אמר בהינף יד, ״לא הרגתי אותו,״ מרסלוס הביט בו בציפייה לתשובה שהגיעה אחרי כמה דקות, "רק קשרתי אותו לסוס דוהר זה הכל…"
"אתה מה?!"
"וואו… זה ממש מוגזם!" אמרתי גם אני.
"איך יכולת?! הוא רק בן 12!" גער מרסלוס.
"הוא בן 12?" שאלתי בתדהמה, אך לא נראה שהוא שם לב לזה.
"הייתי יכול לעשות לו דברים גרועים בהרבה, אבל באשר אליכם.." הוא הוריד את המשקפיים, ועיניים אדומות כדם נתגלו על פניו. "אני אשחט אותכם."