ילידי אכידנה ~ פרק 1

סקיילוס ישב על אחד מענפי העץ הגדול מחוץ לבית ספרה של אותה הנערה שמעכשיו באחריותו. הוא זכר את מילותיו של האדס היטב. "עליך להשגיח עליה סקיילוס. אסור לך לתת לה לחמוק ממבטך. ואם זה לא משעשע עברך מספיק תוכל לנסות לאלף אותה, אולי בנס כולשהו היא לא תנגס בראשך." את המשפט האחרון האדס הוסיף בתור צחוק אך סקייוס שקל לקחת את מילותיו ברצינות, השיעמום גבר עליו.
הוא, "כלבו הנאמן של הדאס" היה אמור להיות לכלב שמירה של שערי השאול ואילו עכשיו הוא מצא את עצמו מחוץ בית ספרה של נערה. אנחה יצאה מפיו והוא הביט בשמיים, אחרי שנים כה רבות בהן בילה בשאול פעם ראשונה שהוא ראה את אור השמש.
"מיהי בכלל?" שאל את האוויר מסביבו, על פי הדברים שאמר לו האדס, היא אינה הייתה מודעת לכוחה או אפילו למה היא באמת. סקיילוס גלגל עיניים, המטלה החדשה שלו תימאס עליו מהר מהצפוי.

ליאנטרי ישבה על יד החלון עם חברתה הטובה. מקום זה היה המועדף עליה, מכיוון שידעה שבשלב מסוים לא תוכל להתרכז עוד בשיעור, ולכן תעביר את שאר הזמן בהסתכלות על הנוף.
"ליאה?" ליאנטרי הפנתה את מבטתה לאלוגו, חברתה הטובה שישבה על ידה.
"כן?" שאלה. אלוגו לא החזירה לה תשובה מיד, עינייה הירוקות הביטו דרך החלון, נראה כי היא ראתה דבר מה שעורר בה דאגה.
"אלה? רצית משהו?" שאלה ליאנטרי פעם נוספת. אלוגו הפסיקה להסתכל דרך החלון וניערה את ראשה.
"רציתי לדעת אם ראית משהו מעניין אבל אני מניחה עכשיו שהתשובה היא לא, לפחות על פי מה שאני ראיתי." ליאנטרי נאנחה וצחקה מעט, צחוקה נקטע בחריקת דלת הכיתה. המורה של הבנות נכנסה והורתה לכל התלמידים להתיישב, היה זה הזמן להתחיל בשיעור.
היסטוריה אף פעם לא עיניינה את ליאנטרי, היא העדיפה מתמטיקה על שיעורי היסטוריה, לפחות במתמטיקה יכלה להבין במידה מה את החומר. היא ניסתה להקשיב למורה אך כצפוי אחרי זמן קצר לא יכלה להמשיך לשמוע את כל הקשקושים על יוון העתיקה, לפחות זה מה שהיא חשבה שהמורה דיברה עליו. ליאנטרי הביטה דרך החלון. היא ראתה כיצד הרוח מעיפה את העלים שנשרו מעל העצים ונושאת אותם לאי שם. באותו רגע כל מה שהיא רצתה זה להיות בחוץ, תחת קרני השמש והשמיים חסרי הגבולות. ניחמה אותה העובדה כי זהו השיעור האחרון שלה ובקרוב תוכל ללכת הבייתה.
"אלה, תוכלי לענות על השאלה?" המורה פנתה לאלוגו והסיתה את תשומת ליבה של ליאנטרי מהמתרחש בחוץ. אולוגו ענתה את התשובה הנכונה מייד, מבלי להניד עפעף. ליאנטרי ידעה כי אולוגו מתמצאת במקצוע היטב, היא אף פעם לא הצליחה להבין איך אלוגו עושה זאת.
"כל הכבוד." אמרה המורה בחיוך מרוצה על פניה. אולוגו הביטה בליאנטרי בסקרנות.
"את אפילו לא מקשיבה לדברים שהיא אומרת." אמרה אולוגו לליאנטרי בכעס.
"היסטוריה זה לא הצד החזק שלי, אני פשוט לא מצליחה להבין מילה ממה שהיא מקשקשת שם, אז בחרתי לא להקשיב." אלוגו נאנחה, הפעם בעצב וליאנטרי לא הבינה מדוע, אך לא התסעקה בכך יותר מידי.
לאחר זמן מה נשמע הצלצול ובהקלה רבה אספה ליאנטרי את חפציה, היא ציפתה לצאת מהכיתה בקוצר רוח. היא הרימה את כיסאה וחמקה החוצא שניה לאחר מכן. אולוגו נינעה את ראשה, 'הדבר הזה יכה בה, היא אף לא תהיה מוכנה' חשבה לעצמה בעצב, היא וליאנטרי חברות מאז הילדות והיא רצתה להגן עליה בכל מחיר אך ידעה שאת הדבר העומד לקרות לא תוכל למנוע, במיוחד מכיוון שהוא כאן, שליחו של האדס.