כתף אל כתף נגד העולם פרק 7 (אשמח עם תגיבו )
אחרי מחשבה ארוכה ביותר הגעתי למעין מסקנה מוזרה שיש אל אחר שהוא האל שהיכרתי כל חיי ושאר האלים שדפני הציגה בפני הם מעין סגנים או משהו כזה , אוקי זה לא הרבה אבל זה החי טוב שהצלחתי לחשוב עליו עד ששמעתי קריאת קרן מוזרה וראיתי את ביילי המק'חלומי* והמושלם ברמות אחרות רץ לכיווני .
"מר את מוכנה לארוחת הערב ?" הוא שאל וחייך עלי חיוך מושלם כמו בכל פעם שהבטתי בו ביטני התמלאה פרפרים שלא הרפו , לא הרפו על הורדתי את מברי אל עבר הדשה הרך והירוק .
"אני … ברור שאני מוכנה " אמרתי וחייכתי . לא הבטתי בו , עצמתי את עיניי ושמתי את ידי מעליהם כאילו אני מסטירה אותם מפני השמש , אך לא הייתה שמש . פשוט לא רציתי לאבד את זה שוב , להעמיק בפרטים הקטנים כמו הגומה שלו בצד ימין או נמש קטן שנמצע בתחת לעיין השמאלית שלו ו… אוקיי הבנתם את הנקודה .
"אז .. דפני כבר סיפרה לך את החדשות ?" הוא שאל בנימה עדינה .
"כן . זה … זה מוזר אבל יש לי ראש די פתוח " אמרתי את זה לעצמי כל כך הרבה פעמים עש שכמעט האמנתי לזה בעצמי , כמעט .
"יופי , ראש פתוח זה טוב " הוא חייך . התרוממתי והתחלנו לצעוד אחד ליד השני כשמידי פעם ידינו התחככו אחת בשנייה ויצרו מעין חמימות מוזרה על ידי , החמימות התפשתה . לעזאזל מה קורה לי ?!
"אז… אתה בן הרמס , זה מה שדפני אמרתי . כלומר אני לא ממש מבינה במתולוגיה אבל … הוא אמור להיות קטן וכחול לא ?" שאלתי כי כך בדיוק הוא נראה בסרט של דיסני . ביילי הביט בי ויכולתי לראות שהוא מתאפק לא לצחוק .
"לא .. הוא נראה כמו בן אדם פחות או יותר עם עור בצבע של בנאדם . מוזר עד כמה משהו אחד יכול לעוות את הדעה של אנשים לגמרי " הוא אמר יותר לעצמו מאשר לי .
"אני מצטערת " אמרתי למרות שידעתי שלא לזה הוא התכוון .
"זה בסדר . שמעתי שאת יהודיה , לא היית אמורה לדעת אבל זה מגניב שאת מקבלת את הכל ככה " ידעתי שהוא מחייך עד חיוך מושלם למרות שלא הבטתי בו . לא הייתי מסוגלת .
"כן … אמ.. ביילי אפשר לשאול שאלה שמציקה לי מאז שהבנתי מה קורה פה ?" שאלתי . הוא הנהן
"עם אחר ההורים שלי אל , והשני או בן אדם אז ההורה השני ידע שהוא מתעסק עם יצור לא אנושי?" כיוותי שהוא הבין אותי משום שנשמעתי ממש לא ברורה .
"אני לא יודע . יש בני תמותה מסוימים שיודעים למה הם נכנסים , אמא שלי כזאת ,זאת אומרת היא יודעת שאבא שלי הוא אל והיא יודעת שמפלצות ויצורים מיתולוגיים חיים . יכול להייות שגם ההורה בן התמותה שלך ידעה למה הוא נכנס " הוא אמר כמעט בלחישה .
כבר ידעתי שדיימון לא יכול להיות אבא שלי כלומר יש לי את העיניים החומות שלו וגם את השיער אבל עם הולכים על זה ככה אני הרבה יותר מחוברת לאמא שלי . המחשבה הזו הפחידה אותי אבל ידעתי שאמא שלי הייתה ביחסיי אישות עם אחד האלי הזכרים (מי שזה לא יהיה ) . ידעתי שאבא לי הוא אחד מאלי האולימפוס , פשוט הייתי בטוחה בזה .
המשכנו ללכת בשקט עד שהגענו על מה שנראה כמו מקדש יווני עשוי שיש , בלי גג . במתחם היו שתים עשרה שולחנות ארוכים מלבניים ושולחן אחד מאונך . החניכים התחילו להתאסף במקום ולהתיישב אבל נערים שבאו יחד לא התיישבו ביחד , וזה היה מוזר .
"בוא מכן מר " ביילי כיוון אותי על שולחן מלבני שהיה כבר מלא החניכים ממש כמו הביתן . מכיוון שזה היה נראה טיפשי לשאול את ביילי החלטתי לדבר עם דפני מיד אחרי ארוחת הערב .
"חניכים אתם מוזמנים לתת את הקורבן ולאכול ." אמא כירון בחיוך . השפלתי את מבטי ובמרום למצוא את כיסא הגלגלים שלו מצאתי חלק תחתון של סוס . הייתי בהלם .
תגובות (1)
המשך!!!!!!!!!!!!!!!!