להיות חצויה פרק 1 והקדמה

קוראים לי אמילי
אני בת 15
יש לי שיער מתולתל בצבע האש ועיניים שחורות כפחם
יש עור לבן וחיוור
לא משנה עד כמה אני מנסה להישתזף אני לא מצליחה
אני די חברותית ואוהבת לעזור אבל תמיד חושבת על דברים דיכאוניים
והדבר הכי כואב , אני יתומה , אני גרה בבית יתומים עשיר אומנם אבל זה לא עדיף על הורים

לסיפור:

עוד בוקר בבית היתומים
עוד בוקר שאני מתעוררת במחשבות מה אם…
השמש המסנוורת היתה בעיני אך לא היסתנוורתי
שמתי את כפפות האיגרוף שלי והתחלתי להכות בשק האיגרוף שליד מיטתי
מנסה לאגרף חלש כדי לא לישבור עוד פעם את השק
היסתכלתי על התפרים על שק האיגרוף
התפרים שפמה תפרה
היא היתה העוזרת האהובה עלי אבל היא לא יכלה לעזור פה יותר
אחרי הוצאת עצבים ארוכה על שק האיגרוף הלכתי לשירותים
שתפתי את פני החיוורות וסירקתי את שיערי האדום
אחר כך היסתכלתי במראה
אני לא ניראת כמו כולם
רק לי יש עינים שחורות משחור , רק לי יש עור חיוור , רק שיערי ניראה כאש
ורק לי יש את השפתיים האדומות כמו דם
"זאת אני" מלמלתי
עיניין אותי איך יקבלו אותי בבית ספר החדש
שמתי את הבגדים המכוערים של בית הספר
חולצה קצרה בצבע כחול כהה
ז'קט בצבע ירוק משובץ עם כחול
גרביונים משובצים
חצאית כחולה שמגיעה עד אמצע היריכיים
ואחרון חביב
העניבה השחורה
עם השיער שלי ניראתי כמו אבטיח
ירדתי לאכול ושם ראיתי שאף אחד לא היה לבוש בבגדים האלה
היתיישבתי ליד ירדן, החברה הכי טובה שלי
"למה רק אני לבושה ככה את לא באה איתי לבית ספר החדש?"
"רק את קיבלת מילגה" היא השיבה
פתאום אבד לי כל התיאבון
בלי חברות? בבית ספר חדש?
איזה חרא
אבד לי התאבון
"אמילי את בסדר?" שאלה ירדן
"כן, למה?"
"העינים שלך הפכו לסגולות "
"בטח סתם דימיינת"
זו הפעם השביעית בחודש שמישהו אומר לי שהעינים שלי הפכו לסגולות
זה מוזר
היסתכלתי על השעה
"אני חייבת לזוז האוטובוס עוד מעט מגיע" אמרתי
ירדן נופפה ואני יצאתי החוצה
חיכיתי לאוטובוס כחמש דקות שדמו לנצח