מורשת האולימפוס – פרק 1

נ.מ בקי – אני מכירה את החצי סוס חצי אדם בכיסא גלגלים ( אל תשאלו)

היי , קוראים לי בקי , יש לי שיער מטולטל , ועניים כחולות , אני בת 16 ונירדפת על ידי תרנגולות, זה לא מצחיק! אני נסה על נפשי! אז אתם בטח שואלים איך כל זה קרה? ולמה אני אומרת שאני בורחת מתרנגולות ועוד יותר חשוב : למה הן מדברות ?! אז בואו נתחיל מההתחלה בדיוק כשהלכתי לבית הספר , תדמיינו את זה : הלכתי לבית הספר , בית ספר לאומנות , הייתי מטר עד שהגעתי מבית הספר , ואז ראיתי את המורה שלי גברת ז׳ור אומרת לי ״ בקי , בואי איתי , את איתי אממ…״ היא החלה מעט לקרקר והמשיכה מלמלת ״לפרטנית״ , והלכתי בעיקבותיה לספסל , אבל לא היה שם שום חומר לימוד, אפילו לא מחק , או בכלל עיפרון , והיא אמרה ״ בקי, יש לך מושג על המיתולוגיה היוונית?״ שאלה מלמלת ״ שום דבר ״ עניתי משועממת ״ יופי אז יהיה הרבה יותר קל להרוג אותך , כניראה לא תיזכרי לילמוד מהיום והלאה!״ היא אמרה מצחקק צחוק מרושע והפכה לתרנוגלת ערומה בראשה , ושאר גופה נוצות , ואני רק הצלחתי ליפלוט ״ מה לעזז-״ והיא היסתערה , אני מניחה שהייתי מתה מדימום אלא אם כן המורה שלי להיסטוריה זינק עלי ודחף אותי הצידה והתרנגולת/גברת ז׳ור התרסקה על אחד הספסלים , ״אה! עופי מכאן תרנגולת! החצויה הזאת לא נועדה לאכילה!״ המורה להיסטוריה צעק, והיא התעופפה , רגע חצויה?! ושאלתי ״ מה זה היה? מי אתה ? אני לא חצויה! ומה קרה כאן?! ״ צעקתי עליו והוא בחוצפתו חייך והסיר את הכובע האדום שלו , והציתו משיים קרניים קטנטנות , והוריד את הנעליים ומשם הגיכו פרסות ״ מה ..״ מלמלתי , ואני ממשיכה לבהות בו ״ אני סאטיר , ההרפיה התקיפה אותך , ואת כן חצויה , ועליי להביא אותך ללונג איילנד , בסדר?״ הוא אמר בנינוחות , ואני רק הנהנתי לעברו פעורת פה לחלוטין , והוא רק שרק ומשום מקום צצה מכונית שחורה שכתוב עליה הסעות מ״ח , ״ מ״ח?״ שאלתי ״ הסעות מחנה החצויים״ ואני פשוט הנהנתי כאילו אני מבינה , והוא הכניס אותי לתוך המכונית , ונסענו לכיוון לונג איילנד והתחלתי לנהל שיחה ״מה זאת אומרת חצויה ? ״ ״זאת אומרת שאת חצי אלה חצי בת אדם , ההורה שלך אנושי?״ הוא שאל ״ אמא שלי בהחלט בת תמותה״ אמרתי ״ אם כך יש לך אבא אלוהי , ולא אם , כניראה כשנגיע הוא יכיר בך ״ הוא ענה ״ מה זאת אומרת להוכיר בי?״ ״תביטי מעל ראשך – זה ניקרא להכיר ״ הוא אמר והבטתי למעלה , מעליי ריחף לו קילשון ״ סמל פוסידון ״ אמרתי ״ אם כך אני סבור שאת יודעת מי הוא אביך , השליטה בכוחות שלך ירחו מעט אימון אה! הנה הגענו! ברוכה הבאה בכי לביתך החדש , למחנה החצויים! המקום היחיד המוגן לחצויים! ״ ״כן בטח , אז האלים אמיתיים ? ״ שאלתי והוא ענה ״ כמובן! הם תמיד היו קיימים! מאז ותמיד! השקיפו על האנושות , עלייך , עליי , על המחנה , אביך הוא פוסידון אל ה-״ ״ אל רעידות האדמה והים לא?״ השלמתי ״ כן , את מעט מתמצאת , יפה טוב צאי החוצה ״ יצאתי וראיתי 12 ביתנים , אחד ניראה כמו בית דייגים אבל מודרני מאוד ומעל דלת הכניסה , היה תלוי קילשון ארד , היה אחד עם סמל ינשוף מעל ״אתנה , הכוחמה והאסטרטגיה ? ״ שאלתי , ״אמת״ הוא ענה לי הוא הסביר לי מה המחנה מציע , דברים חשובים אחרים ונתן לי פיגיון עם רצוע רטנה סביב המותניים ואמר ״ מתנה מאביך , לא משנה היכן תאבדי אותו , הוא ישוב אליך שמרי עליה היטב כן?״ הנהנתי והוא הוביל אותי אל בית כחול וגדול , המרכזי אני מניחה . וניכנסתי , מבפנים הוא לא ניראה מיוחד ממש , סתם שולחן פינגפונג , ראש נמר תלוי על הקירות , כמה כיסאות , ועליית גג . ולהפתעתי ני נכנס מחדר צצדי איש על גלגלים והאיש אמר ״שמי כירון , ואת וודאי בת פוסידון , בקי ?״ הוא שאל ואני הנהנתי , ואמר ״טוב ויפה! אם כך צאי להתמקם בקרוב מאוד את תלכי למסע חיפושים ועד אז אני מניח שאת עייפה , לכי לנוח בביתן החדש שלך ״ והלכתי לכיוון ביתן פוסידון , ורק חשבתי על מסע החיפושים שלי , ומי יצתרף אליי ומייד הופיע נץ ונחת על כתפי , ועליו סמל פוסידון , ואמרתי ״ תודה אבא , על הכל ״ והלכתי לכיוון הביתן כאשר הנץ על כתפי , ופיתאום הרגשתי מוגנת , במיוחד מתרנגולות … במיוחד ….