מלחמת האלים 2 – פרק 10

yarden10 26/04/2012 1270 צפיות תגובה אחת

ערפל כחול הזדחל סביבו, שנינו עמדנו בחושך. שום דבר לא נראה מלבד הערפל.
"לוקאס" הקול היה רגוע, חזק ומפחיד בו זמנית. נרעדתי, גם הוא נרעד, לא רחוק ממני. "כמה זמן עוד תשקר לעצמך?"
הוא נשם עמוק. "אני לא משקר לאף אחד!" קרא
"גם לא להם?" הקול צחק ולפנינו הופיעה תמונה שלי ושל רון: היינו קשורים גב אל גב וחבורת מפלצות הייתה מסביב לנו.
"זאת אשליה!" אמר לוקאס בפחד, קולו רעד, "אתה מרמה אותי"
"מעולם לא רימיתי אותך, הצעתי לך דרך ואתה הלכת בה" השיב אוראנוס, התמלאתי זעם. איך הוא הגיע אל החלום שלי? או שאולי אני בכלל בתוך החלום של לוקאס? המחשבה העבירה בי צמרמורת.
"שיקרת לי!" קרא לוקאס
"מעולם לא!" השיב הקול בכעס, לוקאס צעד לאחור, "האם שיקרתי לך כשאמרתי לך שתגיע לבדך אל מחנה החצויים לפני שנים? או אולי שיקרתי לך כשאמרתי לך שתפגוש את הנער שיכול לעזור לך? או אולי זה היה כשאמרתי שתגלה שאמה משקרת?"
"מספיק!" לוקאס צעק והתמוטט על הרצפה, רציתי לעזור לו אבל לא יכולתי לזוז
הנערה משקרת. זאת לא אני. זאת לא יכולה להיות אני.
"אני יכול לעזור לך לוקאס, להציל אותך מהאנשים שלא מעוניינים בך…" לוקאס עצם את עיניו ונראה סובל, "… אני יכול להפוך אותך לגיבור, תוכל להשיג כל מה שתרצה, בין אם זה הכבוד…" תמונה נגלתה בפנינו, לוקאס מורם באוויר וכל החניכים במחנה מעודדים אותו, "ובין אם זאת הנערה האחת…" אוראנוס המשיך ותמונה נוספת נגלתה, אנבת' מחמיאה ללוקאס, מביאה לו את הכבוד שהייתה אמורה לתת לו מלכתחילה, "או הנערה האחרת…" אוראנוס צחק ותמונה אחרונה התגלתה, לוקאס עמד שם והחזיק ידיים.. איתי. הוא הביט במי שהייתה אמורה להיות אני וחייך אליה, היא נשענה עליו וחיבקה אותו.
"אני יכול לתת לך כל מה שתרצה" אמר אוראנוס וניפץ את התמונה, "סמוך עליי, מלא את בקשתי. ותזכה בהכל"
הערפל התפוגג, לוקאס נעלם ואני עמדתי בחושך, לבד.

נשמתי במהירות והתרוממתי משק השינה, הנחתי יד על ליבי והכרחתי את עצמי להירגע. חלומות.
מי בכלל צריך אותם?
'בני אדם, חצויים ואלים גם יחד' השיב לי קול בראשי, 'החלום שלך היה מפחיד, אבל לא בהכרח לא מציאותי'
"מי…" הבטתי קדימה וקפצתי מבהלה, לידי עמד איש כבן עשרים, הייתה לו מצנפת לבנה והוא היה לבוש בפיג'מה. זה היה ממש מוזר. "מי אתה?"
"אני הוא היפנוס" הוא אמר וחייך אלי, היה לו ריח של לבנדר והחיוך שלו היה חם.
זכרתי את היפנוס מסיפור אחד, הוא היה סוג של אל. בנו- מורפאוס- היה אל החלומות, היפנוס היה התגלמות השינה.
"אז.. היי היפנוס" אמרתי בפיהוק, "מה מביא אותך לשק השינה שלי?"
הוא הניף יד וביטל את דבריי, "אני מבקר כמעט את כולם, אחרי שבני לקח את המושכות לידיים שלו הוא מנהל את עולם החלומות. אני רק מבקר, בודק חברים"
התמתחתי והבטתי באופק, הקו כבר היה ורוד מעט וקרני השמש הראשונות נראו במרחק.
"נראה שאפולו מתחיל את יומו" אמר היפנוס בחיוך, "הוא תמיד מתחיל מוקדם מדי לדעתי"
הנהנתי, נזכרתי בכל הפעמים שהתפללתי שהשמש לא תזרח מוקדם כל כך, מעניין מה זה אומר על העובדה שעכשיו אני יודעת שאפולו הוא אל השמש.
"אז למה דווקא לבקר אותי?" שאלתי והתיישבתי
"אני צריך לדבר איתך על מסע החיפושים שלך" הוא אמר
"מסע החיפושים?" שאלתי "אין לנו שום מסע חיפושים"
"בקרוב מאד יהיה" הוא השיב ולא חייך, "אמה, אני עשיתי טעות במלחמה נגד הטיטאנים לפני כמה שנים. חשבתי שאני יודע איזה צד הוא המנצח והצטרפתי אל הטיטאנים. הבגידה שלי הייתה בלתי נסבלת מבחינת האלים, והם החליפו אותי בבני"
"אוץ'…" אמרתי, אבל לא הבנתי איך זה קשור אליי
"החבר שלך בגד בחברים שלו" אמר היפנוס, כאילו קרא את מחשבותיי, "ולפעמים… נטל הבגידה יכול לשוב ולהופיע. חשבי על דבריי וזכרי את החלום הזה"
"אבל…" פיהקתי והפס הבהיר בשמיים התרחב, קולות ציוצים של ציפורים נשמעו מהיער
"עליי ללכת" אמר היפנוס וקם ממקומו, "זכרי את דברי: נטל הבגידה ישוב ויופיע, ועד הפעם הבאה, לילה טוב" הוא העביר את ידו על פני ואני מצמצתי, ואז חזרתי לשכב, ושקעתי שוב בשינה.

"אמה" מישהו לחש וטלטל את כתפי, "אמה"
מצמתי באור הבוקר, לפני שנייה הייתה בטוחה שהשמש רק התחילה לעלות, עכשיו היא כבר הייתה יותר קרובה. מולי עמדו רון ולוקאס.
"אז היא מתעוררת בסופו של דבר" חייך רון והושיט לי את ידו, אחזתי בה והתרוממתי
"מה קורה?" שאלתי כשאני מפהקת
"טוב, אסור לנו לישון בחוץ, היה לנו מזל שלוקאס נשאר ער אתמול בלילה אחרינו, הוא טיפל בהרפיות ממש טוב" רון אמר בזמן שלוקאס קיפל את שקי השינה
"אנחנו חייבים לחזור כל אחד לביתן שלו" אמר לוקאס, "עוד שנייה כולם יתעוררו, לא יהיה כיף שכולם ידעו שישנו בחוץ, ההרפיות יחסלו אותנו אם כולם ידעו שהן וויתרו לנו"
הנהנתי ולקחתי את שקי השינה שלי, "נתראה בעוד כמה שעות" אמרתי וצעדתי לכיוון הביתן שלי.
רון נכנס לביתן הרמס ולוקאס נעמד מול ביתן אתנה, "אתה יכול" שמעתי אותו אומר ואז הוא נכנס פנימה בשקט. חשבתי על מה שהיפנוס אמר לי: נטל הבגידה ישוב ויופיע.
נכנסתי לביתן והבטתי לכיוון פרסי, הוא ישן בשקט במיטה שלו, כאילו כלום לא קרה.
ברגע שהתיישבתי על המיטה שלי הוא התרומם ופקח עיניים. כאילו רק חיכה שאגיע.
"איפה היית?" הוא שאל, מישהו אמר שאחים גדולים הם לא קרציות כמו ההורים?
"בחוץ" הודיתי
"כל הלילה?"
משכתי בכתפיי, לא יכולתי הרי לספר לו שהייתי בחוץ עם לוקאס ורון אז רק אמרתי, "הייתי בחוץ, חזרתי, מה זה משנה?"
הוא נאנח וחזר לשכב על המיטה שלו, נשכבתי גם אני על המיטה שלי ונשמתי עמוק.
מה היה הקטע של החלום ההוא? האם זה היה חלום שלי או של לוקאס? ואם זה היה חלום של לוקאס, איך נכנסתי פנימה? מה היה הקטע שבו אני ולוקאס… ? המחשבה על זה גרמה לי להסמיק.
ומה הייתה הכוונה של היפנוס? 'עשיתי טעות… נטל הבגידה היה בלתי נסבל…'
ניערתי את ראשי ועצמתי עיניים. לא יכולתי לחשוב על כלום עכשיו, בטח לא על כל זה.
בדיוק כשחשבתי שאני אצליח להירדם שמעתי קול קונכייה במרחק. פרסי מלמל משהו כמו 'עוד כמה דקות, בבקשה' והתהפך.
אני פרצתי בצחוק, "בוקר טוב גם לך" השבתי


תגובות (1)

ייייייייייוווווווווו
אין לי מילים…

02/05/2012 12:58
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך