מלחמת החצויים- פרק 16

אם עצרנו, זה נמשך רק שנייה, התנשקנו שוב. "איך לא נמאס לכם? אתם שבועיים רצוף מתנשקים, שמתם לב בכלל שעזבנו את דיאבולו ושעברנו עוד 3 אוניות?" שאלה לורן, היא ודריאנה שכבו על המיטה, אכלו תפוחים והביטו בנו. עצרתי לרגע, "למה אתן מסתכלות בכלל?" שאלתי ואז עידו תפס במותניי, הצמיד אותי אליו ונישק אותי. "היינו רואות טלוויזיה אבל אתם מסתירים." ענתה דריאנה. העפתי מבט, ישבנו על קצה המיטה וחסמנו את אפשרות הצפייה בטלוויזיה למי שישב על המיטה. "סלי…חה." אמר עידו בין ההפסקות שלנו. אחרי כמה שניות לורן נאנחה, "אז זוזו כבר!" צווחה. אני ועידו קמנו, זזנו למיטת היחיד והמשכנו. "אוי אלים אדירים, זה כזה דוחה- אתם כבר חצי שעה מתנשקים." המשיכה לורן. "מה שבטוח שפה אנחנו לא מפחדים מחיידקים של אחרים." אישרה דריאנה, לורן צחקה. אניס פרצה לחדר בסערה- ושאני אומרת בסערה אני מתכוונת לזה שהיה סביבה טורנדו קטן ולא מזיק וסערת ברקים מיניאטורית- כמו טורנדו וברקים במיני ישראל. "אני צריכה לדבר אתכן." אמרה ונעמדה מול הטלוויזיה, לורן ודריאנה נאנחו. "דברי." אמרתי בהפסקה קצרה. "אתכן, אתכ-ן! בלי עידו." אמרה. עידו נעמד, אני נעמדתי אחריו. "אויש מגעילים, די כבר!" רטנה אניס, היא משכה את עידו החוצה והשאירה אותי לעמוד ליד מיטת היחיד בודדה. פלטתי ייבבה קצרה שגרמה ללורן ולדריאנה לצחוק. אניס התיישבה על המיטה, הסערה סביבה דעכה כמעט לגמרי. "וויל?" שאלתי. "האנטר?" שאלה לורן. "שניהם?" שאלה דריאנה. אניס הנהנה ונשענה עליי, ליטפתי את שיערה. "אני אוהבת את שניהם אבל בחרתי בוויל ואז הרגשתי גרוע כי הייתי בטוחה שאני פוגעת בהאנטר ועכשיו דיברנו ו… הוא אמר שחשוב לו שנהיה מאושרים ושאם מה שהולך ביני לבין וויל רציני אז זה בסדר גמור מצידו, אז עכשיו אני מרגישה גרוע על זה שאני פוגעת בו והוא כל כך חמוד…" אניס לא המשיכה לדבר, הקול שלה רעד ושמעו את המצוקה שלה. אם הייתי יכולה- הייתי ניגשת אל ארוס ואפרודיטה ומרביצה להם. "אניס, אסור לך לחשוב על זה." לחשה לורן, "אני לא מבינה הרבה באהבה אבל אם את אוהבת מישהו תשכחי מכל השאר ותהיי איתו, תנצלי כל רגע שאתם ביחד במיוחד כשאתם חצויים. כשהייתי קטנה יותר הייתי חושבת שקוליין לא שווה כלום, ששום דבר לא יקרה אם אני לא אבלה איתו לפחות פעם בשבוע. עכשיו? אני מתה לבלות איתו פעם בחודש, אפילו בשנה. במיוחד כשאת חצויה, את צריכה ללמוד לנצל את הזמן שלך עם מי שאת אוהבת." אמרה לורן והפתיעה אותי, לא חשבתי שהיא טיפוס כזה. "את לא חייבת לשכוח עכשיו מהאנטר," אמרה דריאנה, "להיות עם שניהם, ידידים או חברים מה זה משנה? העיקר שתהיי עם מי שאת אוהבת." המשיכה. דמיינתי את עצמי לפני פחות מחודש, יושבת בבית יתומים ומתחננת לצאת מפה- לא חשבתי שאני אגלה את הדברים האלה אבל בתכלס? אני ממש לא מתחרטת. "יאללה, בואו נלך להציק לבנים." אמרתי ועזרתי לבנות לקום. "את סתם רוצה לראות את עידו." אמרה אניס. "עלית עליה." חייכה דריאנה, יצאנו אחת אחרי השנייה לחדר של הבנים.
"הנה הם!" צרח קול נשי, הסתובבנו-מלא שוטרים חמושים ועוד כמה אנשים וביניהם… "עופרה!" צרחו לורן ודריאנה ביחד. עופרה חזן נרתעה בבהלה, "תתפסו אותם!" פקדה על עדר השוטרים. "שנרוץ?" שאל דרייק. העפתי מבט לחלון, "לא," אמרתי והסתובבתי לחלון, "נקפוץ."