פרדוקס – פרק 25

הביתן שלי היה כמו תמיד. ריק. מדכא. חשוך. החלון שיצרתי נאטם מחדש. כנראה מי שתיקן את הביתן לא הבין את הכוונה שלי. הייתי צריך בביתן בדחיפות מנורת חשמל, אם יש בכלל חשמל במחנה.
התקלחתי בעצמי במקלחת שהייתה לי בביתן.
יצאתי לבסוף מהביתן המלנכולי שלי כאשר שמעתי את קול הקונכייה שקורא לארוחת הערב.
ישבתי לבד בשולחן של האדס, לבד. כירון ניגש לשולחן שלי.
"סהר" הוא אמר לי "אתה צריך להתכונן לקראת לודז' ".
"אתה בטוח ששלושתינו יספיקו?" שאלתי בתקווה "אתה לא חושב שצריכים להוסיף עוד כמה?".
הוא הסתכל עלי וכנראה הבין. על פי מה שהבנתי, כירון כבר שלושת אלפים שנה מורה של גיבורים, כנראה הוא יודע על דברים שעוברים לי בראש יותר משאני מבין אותם.
"אני חושב שאפשר לצרף עוד משהו" אמר כירון "רצוי משהו מאומן ובן של אחד משלושת הגדולים. כלומר, את דיימון".
השפלתי את הראש שלי.
"אם אנחנו שולחים את דיימון איתכם אתם יכולים לצאת אפילו מחר, הוא יוכל לדאוג לאימון כבר ממחר" אמר כירון "אז תתכונן".
הסתכלתי על השולחן של אתנה, איפה שתומר ישב ואכל בחוסר חשק פיסת פיצה.
לידו ישב טום שנראה בסדר אחרי הפציעה שלו. הצבע חזר לו לפנים.
"אפשר לפחות לקבל מנורה בביתן שלי?" שאלתי "הוא מדכא כל כך".
הייתי מדוכא כשהלכתי לביתן שלי, עד לפחות שמצאתי משהו על המיטה שלי.
זה היה ספר כימיה ביוונית. פתחתי אותו וראיתי סימניה בתוכו. פתחתי את העמוד שבו הייתה הסימנייה ושם הייתה אותה הטבלה בדיוק שראיתי אצל דיימון מקודם. היו בה אותיות לטיניות מוקפות עם חיצים ומתחת שמות. שמות של יסודות.
C-AS-O B-GE-N היו מוקפות.
פחמן, ארסן, חמצן – בור, גרמניום, חנקן.
"מה הקשר בין היסודות?" חשבתי.
חיצים קישרו בין היסודות. זה יצר שני משולשים.
הייתי צריך לבדוק מידע על כל אחד מהיסודות האלו. הייתי משוכנע שבהם מתחבאת התשובה שלי, או לפחות קיוויתי שבה.
יצאתי מהביתן שלי. ידעתי שבקרוב נלך למדורה.
רצתי מהר לחדר האוכל.
"כירון!" קראתי לו.
"סהר?" שאל כירון.
"זה דחוף!" צעקתי "אני חייב מחשב!".
הוא הביט בי במבט בוחן.