שליט השמים

פתח דבר:
הספינה החליקה בדממה לתוך הנמל השומם. ערפל דקיק של קדם- זריחה עטף את גוף העץ החום- כהה והמבריק, גורם לספינה להראות כמו רוח הרפאים של עצמה, מראה מבשר רעות ומטריד למדי…
נָמַארְוֹ פוּלֶר עמד בחרטום הספינה המקושט בפסל זהוב של נשר ענק וקימט את מצחו החלק. האֶלף- קפטן די טרי של ספינת הקרב הוותיקה 'רוח הים', אחת מתוך רבות מצי ספינות הקרב המלכותי של המלך לַלִיאָנוֹ- ידע בבירור שהם שטים ישר לתוך מלכודת… הוא קיבל פקודה ברורה, עליו להוריד את הצוות הקרבי של הספינה אל החוף ולהסתער על האוֹרְקִים שהצליחו לפרוץ ולכבוש את עיר הנמל האנושית שָשִירְוֹן. אף אחד לא אמר לו כלום על כך שהוא אפילו אמור לחשוש ממארב או התנגדות כלשהי! נמארו שלח את ידו אל אחת החרבות שעל חגורתו. המפקדת אָאוֹרַן לא היתה שולחת אותנו לקרב כשהצוות לא מלא, אם לא היה ממה לחשוש… חשב בדאגה, מה שמוביל למסקנות: א- כלום לא עומד להשתבש.
ב- הכל כבר השתבש ופלוגות הקרקע הובסו.
משום- מה היתה לנמארו הרגשה שהאפשרות השנייה נכונה יותר… הוא לא סמך במיוחד על ג'וש, האיש שריגל בעיר והביא את הדיווחים על גודלו הממש קטן של צבא האורקים ושלפי דיווחיו יצאו לדרך… נמארו צמצם את עיניו המלוכסנות והחומות- ההוכחה היחידה לכך שאמו היא בת אנוש והוא רק חצי אלף- והצליח להבחין בכמה צורות לא ברורות שמתרוצצות על החוף. הוא קילל, אלו בלי ספק לא אלפים! יש להם כידונים בעלי להב קרדום!
נמארו קילל שוב, אז החליט להועיל במקום לקלל ורץ אל ההגה שסֶיְין ניווטה בדייקנות הכמעט לא חוקית שבה היתה ידועה. "יש מארב של אורקים על החוף… " לחש לה. האלפית הרימה גבה שנקטעה במרכזה בגלל צלקת דקה- מחרב של אלף אפל שבו נלחמה פעם. "כמה? יש מספיק לשנינו?" קפטן פולר לא היה במצב הרוח לזה… "סיין! יש שם יותר מארבע מאות, ואנחנו רק חמש ספינות! בנוסף, חסרים לנו כמעט חצי מאנשי הצוות בגלל הקרב ב-" סיין השתיקה אותו בהנפת יד, היא לא נראתה מודאגת. למען האמת, נמארו הבין אותה, היא לבדה היתה מסוגלת לחסל מאה לוחמים אלפים בפחות משלושים דקות, אורקים לא היוו אתגר בשבילה… "סיין… אנחנו על ספינה, וסביר להניח שהאורקים ידעו על בואנו כבר מזמן-" "-בגידה…" היא הסתובבה לנעוץ בו מבט, עיניה הירוקות כעלה ערבה ננעצות בו בעוצמה, "אתה חושב שג'וש בגד בנו." זו לא ממש היתה שאלה, ובכל זאת נמארו הנהן. סיין הגיבה במערבולת של משיכות חבלים, לחיצה על כפתורים, בעיטות במוט חלוד למדי שהיה אמור להאט את הספינה לעצירה תוך שתי שניות, והפעלת פעמון האזעקה שיגרום לצוות כולו להתאסף בבטן הספינה ולהתחיל לעזור לה עם המשוטים לחזור במהירות למקום בו תוכל לסובב את 'רוח הים'. היא קיללה במרץ כל אותו הזמן.
"פולר! קח את צוות הקרב והתחילו לרסס את הנמל בחצי אש!" רטנה לכיוונו, "לא נצליח להסתובב כל כך מהר… כמובן שהכל יהיה יכול להיות הרבה פחות מחורבן אם קָרְיֶיט היה מקשיב לי פעם אחת בחיים ומחדש את המוט הסרבן, חלוד ו…האידיוטי הזה!" נמארו הניח לה להמשיך לקלל ולנסות להוריד את המוט המדובר, כשהוא יצא אל הסיפון והתחיל לומר לצוות הנרגש לחמש את הקשתות האופקיות האדירות של ספינת הקרב.
עוד לפני שחצי האלף הספיק לגמור את המילה 'ספינה', נורו אל 'רוח הים' ארבעה חצים עצומים כחניתות. שניים מהם פספסו את הספינה, השלישי פגע במעקה וגרם רק לנזק קל והרביעי התנפץ ישירות אל התורן הראשי וריסק אותו במרכזו… "סיין! הוציאי אותנו מכאן!" שאג נמארו לעברה, ממהר לחתוך בסכינו את החבלים העבים שחיברו בין התורן השבור לספינה וכמעט גרמו לה להתהפך. "אני מנסה!" השיבה הלוחמת בזעם, "כדי שתנסי מהר יותר…" פלט רְייקָאר לצד נמארו, האלף בהה באימה בנמל, חצי האלף הסתובב בדיוק בזמן לראות את כדור האש הרוחשת פוגע בסיפון במרחק של פחות משלוש מטרים ממנו. אז הוא נזרק מעבר למעקה ואל תוך המים הקפואים…

קריאה מהנה ^^