אינויאשה – פרק 3 (חלק ב')
היא הזיזה את אצבעותיה ואת חוטי השערות שיצאו מהם "קוראים לי יורה" אמרה לי "שדת השיער..
"אבל אני לא חושבת שאת צריכה לזכור את זה.."
היא העיפה את ידה באוויר וצרחה "אין לך כבר זמן לברוח!!" מספר שערות קשות ושחורות עפו לעברי והצליפו בי כמו שוט..
"אני צריכה את האבן.." אמרה, שמתי לב ששערה אחת, משכה בבקבוקון והעיפה אותו לעברה.. היא לקחה לי את רסיס האבן.
היא הוציאה את הרסיס מהבקבוקון והביטה בו בפליאה "מה עשית לזה?" שאלה אותי "איפה כל שאר הרסיסים?"
"תחזירי לי את זה" צרחתי לה..
"תעני לי על השאלה" פקדה עליי "איפה שאר הרסיסים?"
"אני.. אני לא יודעת" גמגמתי בכעס, שתחזיר לי את רסיס האבן שלי..
"טוב.." הפטירה, חרב עפה צמוד אליה היישר לידה.. "במקרה כזה.." היא עפה לכיווני מתכוננת לפגוע בי עם החרב.. "את תמותי!!!" צרחה..
היא העיפה את החרב לכיוון ראשי, אני הלכתי אחורה מההדף, החרב לא פגעה בי אך נפלתי אחורה היישר לתוך הבאר היבשה.
הכל שחור ומעורפל… איפה אני?
פקחתי את עיניי העצומות, הכל שחור.. עברתי במהירות ממצב שכיבה לישיבה..
לידי היו העצמות של השדה.. אני בתוך הבאר.
נזכרתי, השדה ההיא של השיער דחפה אותי לבאר..
"אנחנו מחפשים שוב ושוב.." שמעתי את קולו של סבא..
"אבל אמרתי לך שהיא נפלה לפה.." זה אחי סוטה..
הרמתי את ראשי לעבר היציאה מהבאר.. פנס האיר את עיניי..
"אתה בטח חולם" אמר סבא לסוטה..
שניהם האירו לכיווני עם הפנס..
"סבא" קראתי לו באושר.. "סוטה!!" חזרתי הביתה..
יצאנו מחוץ לבקתה של הבאר החבויה.. חזרתי לזמן שלי!!
"קגומה" קרא לי סבא "נעלמת לשלושה ימים, כל כך דאגנו".
"מה קרה לך?" שאל סוטה..
אני לא חולמת, אני באמת בבית, דמעות של אושר ירדו מעיניי, הסתובבתי לעבר סבא וחיבקתי אותו בחוזקה.. כל כך התגעגעתי.. כל כך פחדתי..
"קגומה מה קרה?" שאל אותי בדאגה.
אני רק המשכתי לבכות לתוך החולצה הלבנה שלו..
ישבתי בתוך המקלחת החמימה בביתי, סוף סוף רוגע ושלווה, אני כל כך מאושרת..
תגובות (0)