אינויאשה – פרק 5 (חלק א')

דחפתי את האופניים הוורודות שלי במעלה הבאר, הם כל כך כבדות..
הנה הגעתי לפתח.. סוף סוף, הנחתי אותם על פתח הבאר, ויצאתי החוצה.. זה כל כך מעייף..
משכתי אותם בכוח, והנחתי אותם על האדמה.. אני כל כך תשושה..
נסעתי על האופניים לכיוון הכפר של קאדה.. וחשבתי על כל מה שעבר עליי מאז שהגעתי לכאן.
איך יכולה ילדת בית ספר ממוצעת כמוני להיות מושלכת לתקופה של מלחמות?
המשפחה שלי הם השומרים של המקדש העתיק, יש לנו עץ קדוש בן אלפי שנים בחצר, באר מסתורית וסודית, במחשבה לאחור, המקדש הוא באמת משונה..
הבאר מחוברת לתקופת המלחמות בעידן הפידואלי.. ועכשיו כל סוגי השדים והרוחות הם אחרי התכשיט הקדוש, אבן ארבע הנשמות.. שהיה מוחבא בתוך הגוף שלי!!
הכוהנת הזקנה, קאדה, ושאר הכפריים הם באמת נחמדים כך שאני יכולה להסתדר איכשהו, אבל זה כל כך מפחיד לחשוב על כל השדים שיבואו אחרי האבן..
נזכרתי באינויאשה, נאנחתי אנחה עמוקה, למרות שהוא גס, חצוף ומחוספס, בשביל למצוא את כל רסיסי האבן ששברתי אני צריכה את אינויאשה, אני מקווה שאני והוא נסתדר..
שמעתי רעש כמו צרחה קטנטונת כשנסעתי על האופניים, מה זה היה? הסתובבתי לאחור, שום דבר לא היה שם..
אולי דמיינתי את זה?
הגעתי לשביל שמוביל היישר לתוך הכפר..

"לטפל בפצעים שלי?" אינויאשה שכב על גזע עץ וגיחך לאחר שביקשתי ממנו לרדת כדי שאני אוכל לחבוש את הפצעים מהקרב של אתמול עם שדת השיער "תשכחי מזה!!" אמר..
"לא!!" הרמתי את ראשי לעבר העץ "אלה פצעים רציניים.. רד למטה" אמרתי לו..
"לא.." אמר אינויאשה באדישות..
"רד עכשיו אמרתי!!" צרחתי עליו..
הוא החליט להתעלם ממני, טוב לא נשארו לי הרבה ברירות..
"שב" אמרתי בכעס, הוא נפל על האדמה ממרומי העץ למרגלות רגליי..
"מה את עושה?" הרים את פרצופו החבול מהאדמה..
לקחתי את ערכת העזרה הראשונה שלי מסל האופניים והתיישבתי לידו על הארץ "מטפלת בך.. אלא מה?!" אמרתי לו בכעס.. למה הוא לא נותן לי לחבוש לו את הפצעים?
"אתה נשרטת , הוכתה ונחבלת.." כעסתי עליו…
"אל תשכחי שאני הייתי המנצח בסוף!" התעצבן עליי
תפסתי אותו בכוח וניסיתי להוריד לו את החולצה כדי לחבוש לו את הפצעים, הוא התנגד לי.. עליתי עליו והמשכתי להילחם..
"תוריד את החולצה!!" צרחתי לו..
"תפסיקי עם זה" צרח לי בחזרה..
"אל תסתכלו" שמעתי את הקול של קאדה.. אני סובבתי את ראשי לאחור וראיתי חברות ילדים ביחד עם הכוהנת הזקנה, קאדה..
קאדה התקרבה אלינו "זה נראה כאילו אתם מתחילים להסתדר" אמרה .. היא חושבת ש..?! אוי לא!!
אינויאשה העיף אותי מעליו ונפלתי על הרצפה "היי" צרחתי לעברו..
"את לא יכולה להבין שהגוף שלי הוא שונה?!" שאל אינויאשה בעצבים, הוא הראה לי את הכתף שלו, היא החלימה לגמרי, אפילו לא שריטה קטנה אחת..
"מדהים.. אין אפילו שריטה" אמרה קאדה..
"אל תשווי אותי לבני תמותה.." צחק אינויאשה בזלזול.. "אני בכלל לא מתלהב מההתפעלות שלך" אמר לקאדה..
הוא לא אדם רגיל, אבל גם לא שד מלא.. אז מה זה בעצם חצי שד?
"איי" אמר אינויאשה לפתע, הוא הסתכל על העור שלו, היה שם משהו קטן שמצץ את דמו..
"ברכותיי אדון אינויאשה.." אמר לו, הוא מדבר?!
אינויאשה הדביק את ידו לגופו ומחץ אותו.. התבוננו שנינו לידו של אינויאשה.. הדבר הקטן נפל לאיטו בקול כאב..
"זה מיוגה הפשפש" אמר אינויאשה.. הוא מכיר אותו?
"פשפש?" שאלתי…
מיוגה נפל על הרצפה.. אינויאשה התכופף אליו "מה שלומך מיוגה?" שאל אותו..
מיוגה התאושש מהמכה שאינויאשה נתן לו וקם על רגליו הקטנות, הוא לבש מכנסיים כחולות וחולצה בצבע ירוק זית, על גבו היה תרמיל גב ובידו מקל הוא נראה כמו נווד קטן "עבר המון זמן אדון אינויאשה.." אמר..
אני לא אוהבת פשפשים, יש לי משהו בשבילו… הוצאתי את מרסס הג'וקים שלי מהתיק וריססתי עליו בחוזקה.. זה צריך להספיק לו.
הוא התעלף מידית..
"מה את עושה?" שאל אינויאשה בתדהמה..
"לא הייתי צריכה?" התפלאתי..

ישבנו בבקתה של קאדה ..
"אתה מנסה לחלל את קברו של אבי?" שאל אינויאשה את מיוגה..
"אני מיוגה, שומר קברו של אביך.. לא יכול לשאת את זה יותר, ולכן אני כאן!" מיוגה ישב בשילוב ידיים ורגליים על הארץ בבקתה של קאדה מול האש החמה, אני, קאדה ואינויאשה ישבנו סביב האש והקשבנו לו..
"אתה נטשת את הקבר וברחת?" שאל אותו איניואשה..
"אבל הקבר היה סתם אבן" הגן מיוגה על עצמו "הצנצנת במקום אחר.."
"איפה?" שאל אינויאשה
"אני בעצמי לא יודע" נענע מיוגה את ראשו מצד לצד..
אינויאשה הניח את ראשו על ידו הימנית באכזבה "ואתה קורא לעצמך השומר של הקבר?!" שאל.
"אינויאשה" אמרה לו קאדה.. "שמעתי שאביך הוא שד כלב ששלט פעם על האזור המערבי"
"אני לא זוכר אותו כל כך .." אמר איניואשה באדישות..
"הוא היה שד חזק ומפואר" אמר מיוגה בהערצה.. "והדם שלו היה כל כך טעים.. אדון אינויאשה ירש את הדם הטעים שלו מאביו.." איזה נחמד לדעת פרטים על אינויאשה ועל המשפחה שלו..
חייכתי באושר "ואמא שלו?" שאלתי בסקרנות "איך היא הייתה..?"
מיוגה נעמד על רגליו ואמר "אמו הייתה כל כך יפה.." אינויאשה קם בעצבים ודרך עליו בעוצמה רבה..
"אינויאשה אל תהיה גס!!" צרחתי עליו, ממה הוא התעצבן כל כך?
הוא התקדם לעבר היציאה מהבקתה "אמא שלי מתה ממזמן" צרח ויצא מהסכך הירוק ששימש כדלת..
"אמרתי משהו שעיצבן אותו?" שאלתי את קאדה.. רק שאלתי איך אמא שלו הייתה, לא התכוונתי שהוא יתעצבן עליי..
"אני לא יודעת…" אמרה קאדה בחוסר הבנה..
מיוגה התאושש מהמכה של אינויאשה ואמר "הוא תמיד כזה כשהנושא מגיע לאמו.."
קמתי בהחלטיות על רגליי, אני אלך לראות מה איתו..