אינויאשה – פרק 7 (חלק ב')

אני ומיוגה התחבאנו מאחורי שיח שהיה באזור, מיוגה קפץ על השיח וצעק "אדון אינויאשה, עכשיו אתה רואה את הכוח של טטסיאגה? תן עכשיו את מכת הגמר"
"טיפש" הסתובב אליו אינויאשה בעצבים "החרב הזאת היא חסרת תועלת כמו מקל הליכה"
"אתה אומר שזאת לא חרב האוצר של אביך?" שאל מיוגה, הוא נעמד בתנוחת חשיבה, ונעלם בריצה.
"הוא בורח" צעקתי, איזה פחדן הוא.
"האם הפסולת הזאת יכולה לעשות משהו בכלל?" שאל אינויאשה את עצמו מסתכל על טטסיאגה בחוסר אמון מוחלט.
סשומארו העיף את כפו הענקית לעבר אינויאשה שברח בשנייה האחרונה, הוא המשיך להלום בו פעם אחר פעם כשאינויאשה מנסה להתחמק
"תחזיק מעמד אינויאשה" צעקתי לעברו מקווה לתת לו כוחות "המכה הראשונה של החרב הצליחה.."
"מה?" הסתכל עליי אינויאשה במבט המום ומזלזל "החרב לא עשתה דבר.."
נכון.. רק רציתי שיאמין בעצמו "אבל זאת החרב שלך" חייכתי אליו "אני מאמינה בכוח שלך".
הוא התקדם לעברי וצעק בזעם "איך את יכולה להמשיך לדבר כאלו שטויות? אני חסין אז אני אשרוד, אבל את.." הוא עשה פרצוף חמוץ ומזלזל "את בטח תמותי!"
"עד כדי כך?" שאלתי "אין תקווה?" דמעות עמדו להתפרץ מעיניי ניסית לעצור אותן, אך זה היה חזק ממני, אני לא באמת רוצה למות פה באיזה קבר של שד ענקי, על ידי הבן האכזרי שלו.
הדמעות התחילו לרדת, הורדתי את ראשי לאט.
"אני.. אני.. גרמתי לך לבכות?" שאל אינויאשה בגמגום, הוא התבונן יותר טוב בפניי "אל תבכי!!" צרח.
הסתכלתי עליו במבט כועס, מה הוא רוצה שאני אעשה "אתה מצפה ממני לצחוק?" צרחתי עליו בחזרה.
"תשתקי!! אני מנסה להגיד שאני אגן עלייך" צרח.
הוא יגן עליי? אז עוד יש לי תקווה, אני לא הולכת למות כאן!
סשומארו התקדם לעברנו, אינויאשה לקח צעד קדימה לעברו "רק תישארי כאן ותצפי" הוא נראה הרבה יותר נחוש עכשיו.
אני דמיינתי עכשיו, או שאינויאשה אמר שהוא יגן עליי?
אינויאשה הוא גס אומנם, אבל הוא ממש שונה מאחיו סשומארו, יש משהו שונה..
אינויאשה התקרב עד סשומארו והעיף לעברו את טטסיאגה "בוא נראה אותך, כלב טוב.." צרח לעבר סשומארו, החרב התחיל לפעום בעוצמה בידיו של אינויאשה, אינויאשה הסתכל על החרב המום "טטסיאגה פועמת.." לחש.
"אדון סשומארו" צרח ג'אקן מהצד "תשיג את חצי השד הזה אינויאשה ותטרוף אותו, קודם כל את הראש" הוא ממש מחליא אותי., רצתי לעברו ותפסתי כמה גולגולות בידי, זרקתי על ראשו גולגולת אחר גולגולת וצרחתי "הוא עדיין לא הפסיד" הרמתי את ראשי לעבר אינויאשה, אני יודעת שהוא יעשה את הטוב ביותר.
סשומארו קפץ באוויר והעיף את כפו הענקית על טפריה לעבר אינויאשה.
"אני יכול לעשות את זה" אמר אינויאשה, הוא קפץ באוויר ותקע את החרב בידו של סשומארו, הוא חתך אותה מלמטה עד למעלה.
הוא הצליח!!
הוא הרים את החרב באוויר בוחן אותה מקרוב, היא שינתה את צורתה, עכשיו היא נראית יותר כמו אחד מהניבים של אבא של אינויאשה.
אינויאשה חייך מכוון את החרב לעבר סשומארו שנעמד על רגליו שמכתפו חסרת היד נוטף דם "איזה נכס השאיר לי הזקן" אמר לו אינויאשה.
"היי, סשומארו" קרא אינויאשה "תקשיב לי, הנה אנחנו שני אחים נלחמים על האוצר של אבא שלנו, לעומת הפאר שלו, אנחנו כלום, אתה מבין את זה? אנחנו נלחמים על פסגת גופו של אבינו, אין משהו שישתווה לו."
סשומארו נהם בחייתיות "אין לי זיכרונות כמו אהבת אבא, אבל הוא בחר להסתיר את הניב הזה בתוך העין שלי, ואני לא נותן את החרב הזאת! לאף אחד!" אמר אינויאשה "אפילו לא לאח הגדול והאוהב שלי" צרח.
סשומארו קפץ לעבר אינויאשה, ואינויאשה העיף את החרב לעבר בטנו של סשומארו, וחתך אותו, סשומארו עף מעוצמת מכת החרב לעבר הצוקים הענקיים והחומים ביללה ענקית.
"אדון סשומארו" צעק ג'אקן שכבר גידל כמה בלוטות על ראשו מהגולגולות שזרקתי עליו "סשומארו חכה" צרח ג'אקן ורץ לעברו.
רצתי לעבר אינויאשה שהתנשם בכבדות "אינויאשה" קראתי לו בשמחה, אני כל כך גאה בו. הוא תקע את החרב ברצפה והתכופף במאמץ, התכופפתי לעברו "הכל בסדר אתך?" שאלתי.
הוא חייך חיוך צדדי "תודה זקן, השארתי לי ירושה שימושית מאד" הוא מדבר עם אבא שלו.
מיוגה קפץ על כתפו של אינויאשה "כל הכבוד אדון אינויאשה" אמר, מתי הוא הספיק לחזור?
"אני מיוגה האמנתי בך כל הזמן" עצם את עיניו והתוודה, איזה שקרן הוא.
אינויאשה העיף את אצבעו לעבר מיוגה כדי למחוץ אותו, מיוגה תפס את האצבע "בבקשה תחכה רגע" התחנן "תסתכל לשם" הצביע, הסתכלתי לכיוון שהוא הצביע וראיתי את ציפור העצמות מחכה לידינו "אני הלכתי לסדר לנו טרמפ הביתה" אמר מיוגה בהתנצלות "אני בהחלט לא התכוונתי לברוח, אתה מבין?" שאל את אינויאשה בתקווה.
אינויאשה חייך לעברו חיוך תמים "אז לא התכוונת לברוח?" שאל ונעמד על רגליו.
"טוב.." אמר מיוגה בפחד "כשאתה שואל בכזאת נחמדות.. אני מתנצל" ירד על ברכיו הקטנות "אני חשבתי שלא יהיה לך סיכוי מול אדון סשומארו, ולכן אני ברחתי" צעק בהתחרטות.
"אני המעטתי בכוחך אדון אינויאשה, אני כל כך מתבייש בעצמי".
"מיוגה" חייך אליו אינויאשה, הוא תפס אותו באצבעותיו בזעם נוראי ומחץ אותו.

אני ואינויאשה חזרנו לכפר הקטן דרך החור הסגול, כאשר החור נסגר הוא חזר להיות פנינה שחורה שנכנסה בחזרה לתוך עינו של אינויאשה.
"אתה בסדר אינויאשה" שאלתי בדאגה
"כן" הוא חייך "אני חזרתי לנורמה שלי, אין כאן קבר או אוצר יותר" שפשף את עינו הימנית "הזקן שלי יכול סוף סוף לנוח בשלווה".

ישבתי עם קאדה בבקתה שלה סביב האש החמימה וסיפרתי לה את כל מה שעבר עלינו "אבל למה את היית מסוגלת לשלוף את החרב?" שאלה לבסוף בתמיהה "אני חייבת להגיד לך, שיש לך כוחות מוזרים מאד"
מיוגה שישב גם הוא סביב האש בשילוב ידיים ורגליים אמר בידענות "אני חייב להגיד שזה בגלל שקגומה היא בת אדם רגילה, החרב נעשתה על ידי אביו של אינויאשה במטרה להגן על אמו של אינויאשה, אז החרב הזאת יכולה להיות שימושית רק למי שמרגיש אהבה ורצון להגן על בני אדם"
עכשיו אני מבינה, החרב פעמה ושינתה צורה לאחר שאינויאשה אמר שהוא יגן עליי.
"לסשומארו שלא סובל בני אדם לא היה סיכוי אפילו להחזיק את טטסיאגה" אמר מיוגה.
"כזה סיפור מוזר" נאנחה קאדה "אינויאשה חושב שלהיות חצי שד זה חיסרון, בגלל זה הוא לא רוצה להרגיש שום דבר כלפי אמו, אבל זה הכרחי שלאינויאשה יהיה רגשות כלפי בני אדם, זה מה שאביו רצה ללמד אותו, אינויאשה בשונה מסשומארו הוא זה שירש את התכונות של אבא שלהם".
הלכתי לחפש את אינויאשה בעץ הרגיל שלו, הוא ישב על הענף ושיחק עם החרב, שנראתה שוב במצב גרוע.
"אינויאשה" קראתי לו "אתה רוצה שאני אגיד לך את הסוד איך לשלוט בטטסיאגה?" חייכתי אליו.
"מה?" הוא קפץ מהעץ ונעמד לידי "את יודעת את הסוד?" חייכתי חיוך מסתורי.
"אתה באמת יכול להגן עליי עם החרב הזאת?" שאלתי.
"מה אמרת עכשיו?" שאל בזלזול "את שפויה בדעתך?" הוא הצביע בראשו כאילו אני משוגעת.
"אתה זה שאמרת שתגן עליי תמיד" צרחתי עליו בעצבים.
"אני לא" צרח בחזרה "תקשיבי לי קגומה, אני הולך להיות יום אחד שד מלא, מפואר מאד, ועם החרב הזאת.." חייך לעבר טטסיאגה "אני יהיה מסוגל לאסוף את כל הרסיסים של אבן ארבע הנשמות"
"וזה אומר" אמר בזלזול והתרחק ממני "שאין לי זמן לבזבז על ילדה כמוך" הוא כל כך מעצבן.
דחפתי אותו לעבר הגשר שהיה קרוב, והתרחקתי קצת. "מה את עושה?" שאל.
"שב" אמרתי באדישות, אינויאשה שבר את הגשר, ונפל ישר לנהר שמתחת.
הייתי כזאת טיפשה שחשבתי שהוא יהיה נחמד אליי.
"חכי קגומה" עלה אינויאשה מהנהר רטוב כולו, הלכתי לכיוון הכפר בחזרה בעצבים "אמרת שאת תראי לי איך לשלוט בחרב" צרח אחריי.
אני החלטתי להתעלם ממנו לעת עתה.