אינויאשה – פרק 8 (חלק א')

שחיתי בנהר הקפוא עם בגד הים הפסים שלי בצבעי כתום צהוב, וסיכמתי לעצמי בראש את כל מה שקרה בימים האחרונים.
חצי שד בשם אינויאשה, חומד את כוחה של אבן ארבע הנשמות, הוא היה מסוגל לקחת בעלות על טטסיאגה החרב של אביו, ולנצח את סשומארו אחיו בקרב.
אבל זה עשה אותו יותר נחוש בדעתו להפוך לשד מלא!
הכוהנת קאדה הזהירה אותי לוודאות שאינויאשה לא יעלם לאחר שהוא ימצא את כל הרסיסים.
לא צריך לדאוג!
לאינויאשה אומנם יש את טטסיאגה, אבל גם לי יש נשק רב עוצמה.
'שב'!
עמדתי על רגליי משפריצה מים לכל עבר "זה כל כך כיף" חייכתי לעצמי.
"מים נוצצים ונקיים, אוויר צח.. אז יש משהו שאפשר לומר על הגיל הזה אחריי הכל".
התכופפתי לעבר המים, להרטיב קצת את פניי.
שמעתי מאחורי רעש של ריצת רגליים, הסתובבתי לאחור במהירות וראיתי את אינויאשה קופץ לעברי.
"אהההה" צרחתי בעוצמה, יצור קטן ולבן שטס במהירות שאפילו לא יכולתי לראות מה הוא, גנב את הבגדים שלי שהיו בשפת הנהר.
אינויאשה הנבוך נעמד על אבן בתוך הנהר "מה?" צעק לי "אני לא מציץ!"
הצבעתי לעבר היצור וצרחתי "תביא לי את הבגדים שלי בחזרה" ביקשתי מאינויאשה.
הוא התבונן לעבר היצור הלבן שטס במהירות מהמקום, שמענו שריקה באוויר.
"שריקת אצבעות?" התפלא אינויאשה.
רצנו אחרי היצור הירוק, הוא הביא את הבגדים שלי למישהו צעיר שישב שעון על עץ עם קינומו כחול עליו, הוא חייך ואמר.
"כל הכבוד היושימארו" עכשיו יכולתי לראות שיצור הלבן והקטן שהפסיק לנוע במהירות, הוא קוף!
הצעיר בחן את הבגדים שלי מצד לצד, והוציא את החזייה הלבנה והסתכל עליה בתמיהה "זה לא משהו לאכול אמר"
"היי" קפץ אינויאשה מהשיח שהיינו מאחוריו, קפצתי אחריו במהירות "תחזיר לי את הבגדים שלי!!" צרחתי.
הוא הניף לעברנו חרב "מי אתם?" שאל בדאגה "אתם נראים חשודים"
אינויאשה העיף עליו את רגלו ואמר באדישות "זאת השורה שלנו.."

הצעיר עם הקינומו הכחול ישב על הדשא לאחר שגמר לספר לנו מה עבר עליו, בערך, הוא ניסה להתחמק מהרבה פרטים, ואכל את הצ'יפס שנתתי לו ביחד עם הקוף הלבן שלו בהתלהבות גדולה, ישבתי לידו בזמן שאינויאשה נשען על העץ שהיה מאחורינו.
"אתה באמת רעב.." אמרתי לו "רוצה תה?" הושטתי לו את הכוס באדיבות..
הוא המהם משהו וחטף את התה מידי.
"אינויאשה רוצה גם משהו לאכול?" הוצאתי חטיף מהתיק הצהוב שלי שהיה מונח למרגלותיי והצעתי לאינויאשה.
"לא תודה" ענה לי בחצי מבט.
"אם אתה תעזור לי לאכול יהיה לי פחות לסחוב" אמרתי לו באירוניה.
הוא קפץ לעברי וחטף את התיק מידי "אז למה את מביאה כל כך הרבה דברים כל פעם כשאת הולכת לבאר?" צרח.
"אממ.. אני צריכה להחליף בגדים, לעשות שיעורי בית.." התחלתי למנות את הרשימה הארוכה שנמצאת בתוך התיק שלי.
אינויאשה נאנח..
"טוב!" אמר הצעיר עם הקוף שלו, הוא נעמד על רגליו וספק כף אל כף "תפוחי האדמה המיובשים היו טעימים, תודה רבה לך אישה" אמר לי.
נעמדתי על רגליי מחייכת אליו "קוראים לי קגומה" אמרתי לו "וזה אינויאשה" הצבעתי לעבר אינויאשה.
"ו.." מיוגה כבר קפץ על הצעיר למצוץ את דמו, הצעיר מחץ אותו עם ידו ומיוגה נפל כמו עלה על הרצפה.
"זה מיוגה הפרעוש" חייכתי במבוכה.
"אתה אמרת שנפרדת מהחברים שלך?" התקרבתי אליו "אתה מהמשפחות רמות הדרג?" שאלתי אותו.
הוא סובב אלי את גבו בחשיבות ושילב את ידיו "מסיבות אישיות אני לא יכול לגלות את שושלת היוחסין שלי" אמר.
הוא התקדם כמה צעדים, והסתובב בחיוך "אבל קוראים לי נובונאגה!" אני לא מאמינה שזה נובונאגה המפורסם, אני כל כך מתרגשת..
רצתי אליו במהירות ותפסתי את ידו באגרסיביות רבה "תן לי ללחוץ את היד שלך" אמרתי מלאת אושר ושמחה "ו…" אני חייבת לבקש את זה , הורדת את ראשי והוצאתי דף ועט "תן לי גם חתימה!" .
"חתימה?" שאל נובונאגה בהלם מוחלט.
"אממ, את השם שלך פה" אמרתי לו והצבעתי לו על הדף בזמן שדחפתי את העט בידו.
חייכתי באושר בזמן שהוא כתב את שמו "מה את כל כך נרגשת?" שאל אינויאשה באדישות.
"זה נובונאדה אודה, אתה לא מכיר אותו?!" שאלתי בהפתעה, איך יכול להיות שקיים מישהו בעולם הזה שלא מכיר אותו.
"הוא כל כך מפורסם" אמרתי מדגישה כל חלק במילים 'כל כך'..
מיוגה קפץ על כתפי והסתכל ישר "השם שלו זה לא נובונאגה אודה" אמר לי, הסתכלתי על הדף שנובונאגה החזיר לי.
"נובונאגה אמרי?" שאלתי בקול..
"אל תגיד לי.." דחפתי את פרצופי לעבר נובונאגה "אתה לא נובונאגה אודה?!" שאלתי מלאת אכזבה.
הוא סובב את פניו בעלבון "אני שייך לשבט טאקדה שנמצא בארץ קאי" אמר "אל תכללי אותי עם הדביל הזה מאוראי".
"דביל?" שאלתי בחוסר הבנה.
"אני מתכוון טיפש" סובב את פניו אליי וצרח בעצבים. הוא עבד עליי, ואני כל כך שמחתי.
"אם אתה לא נובונאגה אודה למה לא אמרת לי את זה מהתחלה?" צרחתי עליו בחזרה.
נאנחתי באכזבה "אני התרגשתי מכלום.." איזה באסה.
"אממ.." השתעל קלות נובונאגה השקרן "תודה רבה על האוכל, יש לי משימה חשובה, אז אני אלך עכשיו, כל טוב לכם" אמר, והלך לו..
"היי.." קרא אינויאשה, אבל זה היה מאוחר מיד, נובונאגה הלך ישר ונפל מהגבעה הקטנה שהיינו עליה.
אני ואינויאשה התקרבנו לקצה הגבעה וראינו אותו הפוך כולו, וחבול.
ברור שהוא לא נובונאגה אודה!

ביקשתי מאינויאשה שנלך אחרי נובונאגה הזה ונעזור לו במשימה שלו, כי הוא נראה לי קצת אבוד, הוא לא כל כך הסכים, אז הכרחתי אותו.
לקחתי את החץ והקשת שלי, את התיק הצהוב והלכנו איתו.
חבורת זקנים עמדה, והסתכלה על שורה של נערות צעירות, קשורות בחבל ארוך בידיהם הלכו בשביל שביער, אנחנו התחבאנו מאחורי אחד השיחים באמצע השביל.
"למה כל הבנות באזור נלקחות לשם" שאל אחד הזקנים.
"שמעתי שאף אחת מהבנות שזומנו לטירה לא חזרה" ענה לו זקן אחר.
נובונאגה הוציא את ראשו מהשיח כדי לראות מה קורה "מה? אז השמועות נכונות" דיבר לעצמו.
אני ואינויאשה הצצנו מאחוריו מיד "למה אנחנו חייבים להמשיך לארח לבחור הזה חברה?" שאל אינויאשה בעצבים.
"טוב, הוא לא נראה כמו מישהו שיכול להסתדר.." אמרתי לו בפעם המיליון.
"תראי, אנחנו מחפשים אחרי האבן" צרח עליי.
"רק בינינו" לחש הזקן בקול שהגיע גם עד אלינו "שמעתי שהלורד של הדירה נשלט על ידי שד"
אינויאשה דרך על הראש של נובונאגה כששמע זאת "מה?" צרח.. טוב עכשיו יש לו סיבה לבוא גם, בטח יש שם רסיס אבן.

הגענו בלילה לצלע ההר שעליו הייתה הטירה.
"אין מקום לטעות" גיחך אינויאשה "המקום הזה מסריח מרוב רוע.. אני בטוח שנמצא פה רסיס של אבן"
"טוב" התכופף אינויאשה "בואו נזנק למעלה, קגומה תקפצי על גבי" מיהרתי לעלות על גבו של אינויאשה, ביחד איתי גם נובונאגה.
"היי" צרח אינויאשה "למה אתה קופץ על הגב שלי?"
"גם לי יש סידורים בטירה הזאת" ענה לו נובונאגה בנחישות.
"אז תטפס בעצמך" החזיר לו אינויאשה עצבני.
"רק תיקח אותו גם" אמרתי לאינויאשה, מה כל כך מפריע לו?
"בבקשה.." אמר נובונאגה.
"נו טוב" נכנע אינויאשה לבקשתנו "תחזיקו חזק".
אינויאשה קפץ עד מעל החומה של הטירה, ירדנו מגבו במהירות, בוחנים את השטח.
ליד עץ בחצר שומר נמנם לו בשלווה מול מדורה חמימה מחזיק את החנית שלו באלכסון, ועוד אחד נרדם על המדרגות עם החנית בידו.
"השמירה פה לא משהו, כולם ישנים" לחשתי.
מיוגה קפץ על כתפו של אינויאשה "אדון אינויאשה" אמר לו "בבקשה תהיה זהיר, השומרים תחת היפונזה ולכן הם ישנים, ובטח גם כל מי שנמצא בתוך הדירה.."
נכנסו לתוך הטירה החשוכה, ששקט בה היה גורם משמעותי.
"נסיכה" צעק נובונאגה ועבר מדלת לדלת "הנסיכה טוסאיו" צרח בקולי קולות "איפה את? נובונאגה כאן כדי להציל אותך"
אני ואינויאשה הלכנו אחריו לאט "זה בטוח בשבילו לצעוק בצורה כזאת?" שאלתי את אינויאשה בתמיהה
"טוב, כולם תחת שינה היפנוטית" חייך אינויאשה "ועם רעש כזה אני בטוח שהשד יבוא לחפש אותנו בקרוב מאד.."
"נסיכה?" צרח שוב נובונאגה ופתח עוד דלת, היו שם שני נשים שרועות על הרצפה
נובונאגה נכנס לבפנים ורץ לאישה הראשונה ותפס אותה בידיו, הוא סובב אותה ולמול פניו התגלתה אישה זקנה, זאת הנסיכה?
"נסיכה, מה נהיה ממך" בכה..
הלכתי לעבר האישה השנייה, היא צעירה ויפה, היא נראית יותר כמו הנסיכה שהוא מדבר עליה.
"תגיד נובונאגה" שאלתי בתמיהה "הנסיכה שאתה מחפש זאת לא זאת?" הצבעתי על האישה השנייה.
הוא הסתכל על הנסיכה ושמט מיד את האישה הזקנה מידיו.
מיוגה קפץ על כתפי "איזו נסיכה יפה" אמר בעונג "אנחנו חייבים להעיר אותה" מיוגה שאב מהלחי שלה את דמה.
היא מחצה אותו עם ידה בזמן שהוא נפל לרצפה כמו עלה היא פקחה את עיניה.
"נסיכה!" אמר נובונאגה.
"נובונאגה?" התפלאה הנסיכה "למה אתה כאן?" שאלה, קמה על רגליה.
"הנסיכה טוסאיו, את מכירה אותי?" שאל
"איך אני יכולה לשכוח אותך?" חייכה בשמחה "אתה חבר הילדות שלי, שהיה כל כך נחמד אליי.."
"תודה על המילים היפות" הסמיק נובונאגה וכך גם הקוף הלבן שלו שעל כתפו "לא חשבתי שתזכרי מישהו שפל כמוני.."
"אתה נפלת לאגם.. וישנת על גללים של סוס, תמיד גרמת לי לצחוק.." לא נראה לי שנובונאגה ציפה לתשובה כזאת, הוא נראה קצת מאוכזב..
"תגיד אינויאשה" לחשתי "נראה לך שנובונאגה מאוהב בנסיכה?"
"איזה שאלה טיפשית" גיחך אינויאשה.
"הלוואי והייתי יכולה לחזור לימים האלה" דמעות עלו בעיניה של הנסיכה כשהיא אמרה את המילים האלו.
"הלורד שלי, בעלי, התחיל להתנהג מוזר" סיפרה "זמן קצר לאחר שבאתי הנה בתור כלתו, הוא נפל לשולי האגם שבגינה וקיבל חום נורא, הוא השתנה לגמרי כאילו הוא יצור.. נובונאגה, מה אני אעשה?" שאלה הנסיכה.
"אין לך ברירה" אמר נובונאגה בנחישות "את חייבת לחזוק איתי לארץ קאי, אפילו אביך שמע על הטירוף של הלורד הזה, למעשה הוא זה שהורה לי לבוא לפה לחפש אותך"
"ההוראות של אבא שלי?" שאלה הנסיכה.
"אפילו אם הוא לא היה מורה את זה.." התקרב נובונאגה אל הנסיכה "אני.."
"נובונאגה.." אמרה הנסיכה.
"הנסיכה טוסאיו, אני.." נובונאגה הסמיק, הוא עומד להצהיר על אהבתו.
"נובונאגה, על הראש שלך.." אמרה הנסיכה, הקוף הלבן רקד על ראשו וסובב קערת מרק על מקל דק.
"היושימארו" קרא נובונאגה בשם הקוף שלו בעצבים והוריד דמעות אכזבה.
"הנה זה בא" אמר אינואישה וקם על רגליו, קול צעדים ענקי נשמע מכיוון הפרוזדור "בואי נלך קגומה" קרא לי, הנהנתי בראשי, ולקחתי את הקשת והחיצים בידי.
"פולשים" קרא יצור מוזר שעטוף כולו בתכריכים לבנים מכף רגל ועד ראש, ועליהם קינומו ענקי בצבע כחול כהה עם עיגולים בצורת מניפות ירוקות עליו.
"אז הנה אתה שד.." אמר אינויאשה והכין את אצבעותיו למלחמה..
אינויאשה קפץ לעברו בזמן שהשד שלח לשון ענקית לאינויאשה שהתחמק ממנה.
"תראה לנו את הצורה האמיתית שלך" צרח אינויאשה וקרע לו את התכריכים..
נובונאגה והנסיכה טוסואיו הציצו מהדלת ופערו את עיניהם, הסתכלתי יותר טוב עליו.
הפרצוף שלו.. זה…
קרפדה?!