אינויאשה – פרק 8 (חלק ב')

התבוננו על המפלצת בצורת הקרפדה בהלם מוחלט.
"הלורד שלי" אמרה הנסיכה בחולשה רבה והתעלפה היישר לזרועותיו של נובונאגה.
בכתפו השמאלית זהרה חתיכה מאבן ארבע הנשמות "אני רואה את זה" אמרתי לאינויאשה "האבן.."
"בשביל מישהו עם האבן הוא לא נראה כל כך חזק.." גיחך אינויאשה מתכונן להתקפה.
מיוגה קפץ על השרשרת של אינויאשה "תשמר ממנו אדון אינויאשה, השד קרפדה הזה הוא בן שלוש מאות שנה, הקרפדה של טצוקומו, הוא אויב אימתני".
"אה" צחק אינויאשה ."אני אמחץ אותו במכה אחת!" הוא קפץ לעבר הקרפדה, השד קרפדה הוציא מפיו חומר והעיף אותו על אינויאשה, שנפל לרצפה ונחנק מהריח.
החומר הגיע עד אליי השתעלתי בכבדות, ושמתי את ידי על אפי כדי לא להריח את האוויר, מיוגה שקפץ על כתפי הסביר שאלו אדים רעילים.
"קגומה אל תנשמי את זה" אמר לי מיוגה.
"טוב" אמרתי לו "אבל מתי הגעת לכאן?" לא הבנתי איך הוא הגיע מהכתף של אינויאשה לכתף שלי במהירות כל כך גדולה.
אינויאשה השתעל בכבדות בתוך האדים, וכך גם נובונאגה שהחזיק את הנסיכה המעולפת.
הקרפדה התקרבה אליהם במהירות "הנסיכה טוסאיו" אמר בקול כבד וצורם.
נובונאגה הוציא את חרבו מהנדן וכיוון לכיוון הקרפדה "תסתלק מפה מפלצת" צרח לעברו.
"טיפש" החזיר לו הקרפדה "מה אתה כבר יכול לעשות? בן אנוש.." הקרפדה שלח את הלשון שלו לעבר נובונאגה שחדרה לתוך כתפו כמו חרב חדה, נובונאגה נפל בכאב על הרצפה שומט את הנסיכה מידיו.
הקרפדה לקח במהירות את הנסיכה וברח איתה.
האדים התפזרו באוויר.. התכופפתי לעבר נובונאגה שניסה לעמוד על רגליו.
"אל תזוז" אמרתי לו "אתה נפצעת קשה"
"אני לא חשוב!!" צרח עליי "רק תצילו את הנסיכה"
חייכתי אליו בהערצה "נובונאגה, אתה באמת אוהב את הנסיכה נכון?" שאלתי.
"איך את יודעת?" שאל בפליאה.
"אתה לא יודע שזה ממש ברור?" לחשתי לו.
אינויאשה קם מהרצפה מתנשם בכבדות "קרפדה מגעילה, אני לא אתן לו לברוח" צרח.
אינויאשה יצא לגג אחרי הקרפדה שברח עם הנסיכה "אני הולך ראשון" אמר לעברנו ורץ במהירות אחרי הקרפדה.
תפסתי את נובונאגה והשענתי אותו על כתפי, משכתי אותו בכבדות לכיוון הגג "חכה" צעקתי לאינויאשה, אבל הוא כבר היה רחוק ולא שמע אותי.
גררתי את נובנאגה באיטיות כל הדרך עד שהגענו לחדרון שראיתי את אינויאשה נכנס אליו, המשכתי לגרור אותו לשם במהירות.
נכנסתי לחדר מלא בביצים עגולות בצבע כחול שקוף, הקרפדה בדיוק ליטפה אחת מהביצים שבתוכה הייתה הנסיכה טוסאיו.
"מה אלה?" שאלתי בתדהמה..
"השמועות נכונות" אמר מיוגה שעמד על כתפי "ממש כמו ביצי קרפדה" בתוך כל ביצה בחדר הייתה קפואה נערה צעירה.
מיוגה המשיך להסביר "השד קרפדה הזה חותם את הנשמות של נערות צעירות בתוך הביצים האלו עד שהן מספיק בוגרות, ואז אוכל אותן! הוא משתמש בכוח של אבן ארבע הנשמות כדי להחזיק בלורד ובשטח שלו"
"הוא.. הוא.." גמגם נובונאגה בפחד "הוא מתכוון לטרוף את הנסיכה טוסאיו?" צרח.
נובנאגה קם על רגליו ורץ לעבר הקרפדה עם חרב שלופה, הקרפדה ניפח את פיו כמו בפעם הקודמת שהוא ירק אדים, אינויאשה רץ במהירות לפני נובונאגה.
"האדים" אמר אינויאשה ושלף את טטסיאגה "תישאר מאחור" פקד על נובונאגה.
הקרפדה ירקה מפיה את האדים לעברו של אינויאשה, אינויאשה קפץ בתוך האדים והעיף את החרב לכיוון הקרפדה שנחתכה ממנה.
"אתה שולט בטטסיאגה.." אמר מיוגה שישב על כתפי בחיוך ובעונג רב.
"טוב.. הוא הלך בשביל להציל בן אנוש, את נובונאגה" הפטרתי באירוניה.
"אני אשתמש בטטסיאגה כדי לשסע את הבטן שלך, ויוציא החוצה את רסיס האבן" חייך אינויאשה לעבר הקרפדה שהיה מוטל על הרצפה, הוא קם לישיבה ונגע בכתפו ששתתה דם מהחתך של טטסיאגה "אני מת" בכה והסתכל לעבר הכתף "רוחות!!" צרח לעבר השמיים, חלק מהביצים הכחולות זהרו באור משונה ורוחות הנערות שבתוכן ריחפו החוצה אחת אחרי השנייה ונכנסו לתוך פיו של הקרפדה.
ברגע שהוא סיים לבלוע את הרוחות הפצע בכתפו נעלם כלא היה, הוא חייך.
"תמשיך לדקור אותי" אמר הקרפדה תוך כדי שנעמד על רגליו ופשט את ידיו לצדדים, "ועל כל פציעה אני אוכל רוח טרייה" הקרפדה הסתכל לצד כששמע רעש מגיע משם, הסתכלתי גם אני וראיתי את נובונאגה חותך עם חרבו את הביצה של הנסיכה, הנסיכה נשפכה החוצה מעולפת עם חומר כחול-ירוק.
"הנסיכה טוסאיו" צעק לה נובונאגה.
היא פקחה את עיניה באיטיות היא התבוננה בנובונאגה שחייך באושר כשראה אותה פוקחת את עיניה.
"נובונאגה" היא צרחה לו וחיבקה אותו בחוזקה, נובונאגה הסמיק קשות מההפתעה, הוא חיבק אותה בחוזקה בחזרה "עכשיו אין לי חרטות בחיים" אמר.
הקרפדה התקדם לעברם במהירות "מה אתה עושה לנסיכה שלי?" צרח.
אינויאשה דפק את טטסיאגה בראשו בחוזקה "תשאיר את הפה שלך סגור" אמר לו, הקרפדה התעלף מעוצמת המכה.
הוא פקח את עיניו באיטיות.. היה לו משהו שונה במבט.
"הנסיכה טוסאיו" גם הקול שלו השתנה "אני.. אני.." הוא נגע בפרצוף שלו בגועל "את כל זה אני עשיתי" הוא הסתכל על כל הביצים שיש מסביב
"זה מאוחר מדי לשחק אותה תמים" אמר אינויאשה.
"הקול הזה" אמרה הנסיכה "זה הקול של בעלי החביב"
הלורד האמתי עדיין חי בתוך הקרפדה, ידעתי את זה!
הקרפדה ישב על הרצפה נבוך ומסמיק כולו, הוא דיבר לעצמו בחוסר אמון "איזה דבר מפחיד עשיתי, שד הקרפדה השתלט עליי, אבל הלב שלי עדיין כאן! הוא עדיין אנושי, אבל לאחרונה אפילו הלב שלי.." הקרפדה לא המשיך את המשפט
הוא הרים את ראשו לעברנו "תהרגו אותי" אמר בהחלטיות.
אינויאשה הסתכל עליו בהפתעה.
הקרפדה תפס את ראשו בשתי ידיו הירוקות "אחרת אני אסיים בכך שאני אטרוף את הנסיכה טוסאיו" אמר בפחד.
"לורד שלי.." צעקה הנסיכה שהתחבאה מאחורי גבו של נובונאגה.
"אני מתחנן אליכם" הוריד הקפדה דמעות ענקיות מעיניו "תשמידו אותי! עכשיו!!" צרח
"חה" גיחך אינויאשה "אני מוכרח להגיד לך שהנאום שלך ממש אצילי" הוא הרים את חרבו באוויר מניף אותה לקראת מתקפה "טוב, כמו שאמרת.."
"עצור אינויאשה" אמר לו נובונאגה בהחלטיות "מה עם הלורד האמתי?" שאל
"כן!" צרחתי עליו בעצבים, למה הוא אף פעם לא חושב בעצמו? "עדיין יש לו לב אנושי" אמרתי לו , אינויאשה עיקם את אפו בחוסר נוחות "אולי תפסיקי לנבוח" צרח עליי ברשעות "הלורד ה-אמיתי- מבקש ממני לחסל אותו, אין זמן עכשיו בשביל רגשות טיפשית"
"עצרו" צרח נובונאגה, סובבתי את ראשי וראיתי אותו נעמד מלפני הקרפדה בידיים פשוקות "תכניס את החרב שלך לנדן" הורה לאינויאשה "בתוך המפלצת הזאת הלב של הלורד האמתי עדיין פועם"
אינויאשה הסתכל עליו בחוסר הבנה והתקרב לעבר נובונאגה עם חרב מושטת "אם לא תזוז אתה תמות גם!" אמר בחוסר התחשבות מוחלטת, לפעמים הוא כזה קשה הבנה.
"אני לא יכול למות" אמר נובונאגה כשהחרב מכוונת אליו.
"אז תזוז" נבח עליו אינויאשה.
"גם את זה אני לא יכול לעשות" אמר לו נובונאגה "אני לא יכול להרשות לך להרוג את המפלצת כל עוד הלב של הלורד עדיין פועם בתוכה" הסביר "גם אם הוא לא היה לורד אני מתעב לקיחת חיים".
הוא כל כך מרשים כשהוא מדבר ככה.
"זה אולי נשמע תמים בהתחשב בעובדה שאנחנו חיים זמן מועט, תצחק עליי אם תרצה.. אבל אני עדיין..עדיין!" צרח נובונאגה בכוונה להראות לאינויאשה שהוא נשאר להגן על הלורד.
אינויאשה לקח את חרבו אחורה והכניס אותה לתוך הנדן בעצבים.
"טוב" אמר בעצימת עיניים "אני לא ארים עוד אצבע אחת, אתם יכולים לפתור את זה בעצמכם!" הוא הלך לפינה והתיישב על הרצפה ברוגע מעושה.
אני גאה בו כל כך שהוא הלך אחורה אחרי ההסבר של נובונאגה אני בטוחה שזה נגע לו בליבו חייכתי לעצמי בסיפוק רושמת עוד נקודת זכות בליבי לאינויאשה.
שמעתי נהמה גבוהה מכיוון נובונאגה התבוננתי אליו וראיתי את הקרפדה נעמדת על רגליה מאחוריו.
הוא חייך ברשעות ואמר בלחש "תודה על ההגנה" הוא הוציא לשון ארוכה ותקע אותה כמו חרב בכתפו של נובונאגה שנאנח מכאב, הוא נפל על הרצפה בערפול חושים.
השד קרפדה חזר לעצמו.
רצתי במהירות לעבר נובנאגה יחד עם הנסיכה וניסינו לעורר אותו בזעקות, אינויאשה ישב בצד והסתכל עלינו באדישות, קראתי לו בצעקה.
"אם אני אעזור הלורד ימות!" אמר באדישות וחזר לעצום את עיניו.
"הנסיכה טוסאיו" צרח הקרפדה והתקרב אלינו בצעדים ענקיים.
"קגומה" גנח נובונאגה בלחש "אל תשימי לב אליי, את חייבת לקחת את הנסיכה ולברוח!" אמר בהחלטיות.
"טוב" הרגעתי אותו, תפסתי בידה של הנסיכה הנדהמת ומשכתי אותה משם.
רצנו לאורך המסדרון כאשר השד קרפדה בא בעקבותינו, יש משהו שאנחנו יכולים לעשות מלבד לברוח? הרי לא נוכל לברוח ממנו לנצח..
מיוגה קפץ על כתפי "השד הזה אחרי הכל הוא עדיין רק קרפדה" אמר "בוודאי יש לו סלידה מחום כמו כל שאר הקרפדות"
"חום?" שאלתי בכבדות תוך כדי ריצה מהירה כשאר אני תופסת בידה של הנסיכה שנשרכת מאחוריי.
"כן צריך קצת מים חמים בשבילו" אמר מיוגה.
"מים חמים?" שאלתי ונעצרתי על מקומי, אולי הפתרון לבעיית הקרפדה נמצאה בזה הרגע.
"אם תזרקי עליו מים חמים הקרפדה יגסוס והלורד האמתי ישוחרר ממנו" קפץ מיוגה בהתלהבות מהרעיון שלו.
"מאיפה בדיוק נשיג מים חמים?" צרחתי עליו בעצבים.
"עצרו" שמעתי את הקול של הקרפדה צורח, הסתובבתי לאחור וראיתי אותו רץ לכיוונו, תפסתי בידה של הנסיכה והמשכנו לרוץ הלאה.
משהו חם.. איפה אני אמצא משהו חם.. רעיון חד הבריק במוחי לפתע! אני יודעת.. אש!
"יש פה משהו כמו לפיד גדול?" שאלתי את הנסיכה
הקוף של נובונאגה קפץ על כתפה של הנסיכה "מאיפה אתה הופעת?" שאלתי אותו, הוא קפץ מראה לנו את הדרך רצנו אחריו כשהנסיכה מעדה בעייפות על הרצפה הקשה.
נעצרתי וחזרתי אליה לאחור, הקרפדה התקרב אלינו במהירות "אני אזלול את שתיכן" צרח בקול.
אני לא רוצה שמישהו יזלול אותי, זה די מגעיל.
הקוף של נובונאגה התקרב אליי במהירות עם לפיד בידו "אש! כל הכבוד" אמרתי לו בחיוך, הוא נעמד על ידי מגרד את גבו, הוא חמוד כל כך וקטן..
הרגשתי את הלשון של הקרפדה מעיפה אותי קדימה נפלתי על הרצפה שכל הדברים מהתיק הצהוב שעל גבי מתפזרים סביבי.
הקרפדה צחק צחוק מרושע.
"קרפדה דוחה" צרח אינויאשה ועשה סלטה באוויר מעל הקרפדה ונעמד מלפני ומלפני הנסיכה השרועה על הרצפה.
"קגומה הזמן של הנחמדות כבר עבר" אמר לי בחצי חיוך "אני הולך לחסל אותו" צרח.
נחמדות? מה אני אעשה לפני שאינויאשה יחסל אותו, אני יודעת… הספריי של השיער יגביר את האש.
תפסתי את הספריי של השיער עם הלפיד שהקוף של נובונאגה הביא, כיוונתי אותם לכיוון הקרפדה.
"שב" צרחתי, אינויאשה נפל על הרצפה בזמן שריססתי את הספרי על האש שעפה לכיוון הקרפדה.
השד ברח החוצה במהירות מתוך גופו של הלורד "אינויאשה תשיג את הרסיס" צרחתי.
"אני לא צריך שתגידי לי את זה" צרח עליי בעצבים, קם מהרצפה ברטינה.
הוא רץ אחרי הקרפדה וחיסל אותו במכת חרב אחת, רסיס האבן נחת היישר לידיו.
"אינויאשה" קרא נובונאגה וצלע אליו בשמחה הוא תפס לו את היד ושקשק אותה בחוזקה "הלורד בחיים, חיכית עד שהקרפדה יצא ממנו החוצה, כל הכבוד לך".
"לא אני.." גמגם אינויאשה , הלכתי מאחוריו ולחשתי באוזנו "רק תן לו להאמין בזה"
"נובונאגה" הנסיכה קראה לו בשמחה ואושר
"הנסיכה טוסאיו.." חייך נובונאגה באושר.
הנסיכה רצה במהירות לכיוונו, וחיבקה את הלורד בעלה שקם על רגליו לכיוונה.. "תודה שהצלת את הלורד בעלי" אמרה לו בחיוך.
נובונאגה נשאר עם זרועות פתוחות מוכן לקבל את החיבוק שלא היה מיועד לו.
"בעלי, אתה שוב עם פניך האמתיות" אמרה לבעלה בשמחה.
"תסלחי לי שכל זה קרה" התנצל בפניה.
"הוא נראה כמו לורד ממש נחמד" אמרתי לאינויאשה, הוא רק נחר בבוז.

הכישוף של שד הקרפדה נשבר, וכל הנשים שנחטפו ניצלו, אני כל כך שמחה.
ישבנו על ההר אני ואינויאשה על שמיכה שפרסתי בשביל הפיקניק, נובונאגה ישב בצלע ההר מתבונן לאופק כשהקוף הלבן שלו על ראשו, הוא בטח חושב על הנסיכה שהוא אוהב שלא מחזירה לו אהבה בחזרה זה כל כך עצוב, אני חייבת להודות.
"היי" קראתי לעברו "תתעודד בבקשה נובונאגה" חייכתי אליו.
"ידעתי את זה" אמר אינויאשה בזלזול "הוא טיפש מהמחלקה הראשונה, הוא כמעט נהרג בשביל להציל את החיים של היריב שלו על האישה.."
נובונאגה חייך לעצמו בשקט "זה נכון אני טיפש גדול!" אמר.
"נו טוב" התחרט איניואשה "בזכותך הרבה ניצלו" אמר לו מנסה לעודד אותו
"טוב" אמר נובונאגה ונעמד על רגליו "אני מרגיש די עליז עכשיו, אני הולך" אמר והתחיל ללכת לדרכו.
"ללכת לאן?" שאלתי בסיפוק, הוא שוב מתקרב ל..
הוא כבר נפל! מצלע ההר לתהום קטנה..
הוא באמת טיפש..