"בִּזְכוּת אוֹתוֹ הַשְּׁבִיל שֶׁלֹּא נִבְחַר"/ מֵאֵת: צוּר עֵיטָם עַמִּיחַי

בִּזְכוּת אוֹתוֹ הַשְּׁבִיל,
שֶׁאֵין אוֹתוֹ כֻּלָּם בּוֹחֲרִים,
יָצָאתִי לְדַרְכִּי בְּמֶחְקָר לֹא רָגִיל.

אֵי-שָׁם, בֵּין פִּתּוּל וְעִקּוּלִים,
מָצָאתִי מִלִּים בְּאוֹתוֹ הַשְּׁבִיל,
אוֹתָן הַמִּלִּים הִתְהַוּוּ לְצִיּוּרִים.

וְכָךְ, בַּשְּׁבִיל שֶׁבָּחַרְתִּי לָלֶכֶת,
בְּתֵזָה לֹא פְּשׁוּטָה וְדֵי מֻרְכֶּבֶת,
גָּמַרְתִּי לַחְשֹׁב וּמָתְנַיִם שִׁנַּסְתִּי.
מָה טוֹב לוֹמַר: "וָאוּ, זֶה עַתָּה סִיַּמְתִּי".

הַשְּׁבִיל שֶׁאֵינוֹ נִבְחַר אֶל מַסָּעוֹ אוֹתִי הוֹבִיל,
מַסָּע שֶׁסָּפֵק אִם כֻּלָּם יִבְחֲרוּ לָלֶכֶת בְּאוֹתוֹ הַשְּׁבִיל.