בין אומה שנפלה לאומה שקמה פרק 19-חמישה חרצנים

"כלום לא מעניין היום." אמרתי לרוב וזרקתי את העיתון הצידה, רוב ואני ישבנו ואכלנו ארוחת בוקר על מרפסת חדרו של רוב יחד עם ג'ף ואינגווה "אין מה לצפות מלונדון או מהעיתונים שלה." אמרה אינגווה "בחיי כמה שאני רוצה לנסוע לארצות הברית, אומרים שיותר מעניין שם, ושבשונה מלונדון כמות הפיח ירודה לחלוטין." "ובשונה מלונדון יותר מסוכן שם." אמר רוב בלי להסיר את עיניו מהעיתון, "בדיוק." אמרה אינגווה "אבל בשונה מהרבה אלפים או מאחיותיי אני יודעת לשמור על עצמי די טוב." אני ורוב הבטנו זה בזה ורוב אמר לי ללא קול "פרועה." אני חייכתי ושתיתי מהתה "איך היה הלילה שלך?" שאלתי אותה "הרבה שחקני קריקט היו משלמים לך כדי לדעת איך לחבוט בפצצות בצורה כה מושלמת." הוספתי, מה שגרם לרוב ולג'ף לפרוץ בצחוק, אינגווה הסמיקה מעט ובחיוך ביישני אמרה "אני רק אילתרתי, האמת היא שבכלל רציתי להכות בו אבל הפצצה הפריעה." "ממתי מכים עם מטריה?" שאל ג'ף "אני מומחה בנשקים אבל לא נתקלתי במטריה המשמשת ככלי נשק." אינגווה הרימה את המטריה ואמרה "באזיוס הוא לא רק צייד ראשים, הוא גם נפח והוא הכין לי את המטריה הזו." בעודה מדברת משכה אינגווה את ידית המטריה וזו התנתקה מהמוט חושפת להב מרושע למראה אך קטלני לכל מפלצת. "יפיפה." אמרתי "אני אלמד שלא להתעסק איתך או עם המטריה שלך." כולם צחקו ואני נשענתי לאחור והבטתי לנהר, "מוזר שרומונוב בנה את הבית הזה על גדות הנהר." אמרתי "אני אסביר לך." אמר רוב "הקיסר רצה שיהיה לנו נתיב בריחה דרך הנהר למקרה שמשהו ישתבש." "ובלונדון הכל יכול להשתבש." מלמלתי ועיני עברו שוב אל הנהר "אף פעם לא ידעתי למה הסתירו ממנו את האלים או את האבות שלנו." אמר ג'ף ואני הנהנתי בהסכמה "הקיסר אמר פעם שהוא אביהם של כל לוחמי האופל." ציין רוב "אנחנו יודעים את זה." אמרתי "אני יודעת שאבא שלי תמיד אימץ לוחמי אופל." אמרה אינגווה "מעולם הוא לא אמר לי או לאחיות שלי ולאמא שלי על אלים או משהו דומה." הבטתי בה ושאלתי "הוא לא דיבר עם אמא שלכם אולי לידכן." אינגווה הינהנה ואמרה "אני פעם האזנתי להם." כולנו הפסקנו לשתות או לאכול ורוב שאל "ו…." אינגווה הניחה את הכוס תה ולרגע נראתה כמו אביה בתנועותיו האציליות והחינניות "הוא אמר לה כי האלים כועסים נורא על עצם החוצפה שבכניסה ללונדון." כולנו שתקנו "הוא אחר כך סיפר לה על כל מיני שטויות על התחמשויות של מפלצות ועל כל מיני ארגוני פשע שנמצאות בשליטת האיליום קפיטול." "מה זה?" שאל ג'ף "אני לא שמעתי על ארגון או מדינה כזו." אני הנהנתי ואמרתי "גם אני לא שמעתי מעולם על דבר שכזה." כולנו פנינו להביט ברוב "מה!" הוא אמר "זה שלמדתי אצל נומרוס לא אומר שאני גאון עולמי." הוא חזר להתעסק בתה שלו, "האמת היא שאין דבר שמעולם גרם לקיסר דאגה." רוב פנה להוסיף "אני שמעתי את נומרוס משוחח עם היטו על אפשרות לפלישה אל העיר התחתית על מנת ללכוד את המרקסיסטים." נשענתי לאחור וחשבתי על האפשרות הזו עצמתי את עיני לרגע מתענג על השמש הנדירה של לונדון, "הם שלחו בקשה לעוד לוחמי אופל לתגבר את המקום." שמעתי את ג'ף מלמל "הקיסר כנראה רציני." אמר רוב בתשובה "הוא תמיד מביא איתו ארבעה לוחמי אופל." "הדבר המצחיק הוא שעדיין לא עלינו על מי שירה בילדת הזאב," אמרה אינגווה והמשיכה "הילדה אמרה שמותה ומות האח שלה היה אמור לסמל את המאבק המחודש בין הערפדים לאנשי הזאב." פקחתי את עיני ושאלתי את רוב "אתה מגיע מהמחלקה הזו." רוב הנהן והסביר "לא ידוע לנו על שום מקומות בקיסרות או מחוצה לה בה מתרחשים סכסוכים." הבטתי באינגווה ואמרתי "אם מישהו מנסה להצית את הסיכסוך הוא לעולם לא יוכל לעשות את זה, לקח לקיסר חמש שנים לדכא את כל הרציחות שקרו בין שני הצדדים." כולם נהיו קודרים "אפשר להצטרף אלכם." שאלה מישהי ואני הבחנתי בילדת-הזאב עומדת בפתח המרפסת, היא הייתה לבושה בשמלה פשוטה בצבע אפור ולא לבשה שום נעליים או בגד אחר, "מה את עושה פה?" שאל רוב "אני מתכוון, את לא אמורה להיות בחדר של רומונוב?" הילדה חייכה ואמרה "מאסטר נומרוס שיחרר אותי ואמר שהוא רוצה לבחון את התגובה שלי לאור השמש." אינגווה קמה ממקומה ועזרה לילדה להתיישב "באמת בנים איפה הנימוסין שלכם, אני רואה שבקיסרות מחנכים רק לכוח החרב." "בערך." עניתי להערתה של אינגווה "בוקר טוב." אמר באזיוס שבדיוק טיפס אל המרפסת "בוקר מצוין." עניתי מופתע מהגעתו הפתאומית של באזיוס, "יש דואר." הוא הפטיר כשראה את המבט שלי "אל תתפלא מדינות עצמאיות ומתועשות עדיין משתמשים בדואר." "אני לא רוצה להישמע חצוף." אמרתי "שמת לב שטיפסת לפה דרך המרפסת?" באזיוס הביט אל המעקה כלא מאמין "באמת?" הוא שאל "לא חשוב. סקורפיוס יש לך דואר זה בחור די חצוף שהוא רושם לכבוד לוחם האופל שחש שהוא אדון האש!" אינגווה פרצה בצחוק ואחריה רוב וג'ף "באמת חברה מסייעת." מלמלתי "תודה רבה!" לקחתי את המעטפה מידו ופתחתי אותה "ריקה." אמרתי "אני מניח שאתם ממש מאוכזבים." אמרתי לרוב ג'ף ואינגווה "תן לראות." אמר רוב וחטף את המעטפה מידי, "כרצונך." אמרתי "יש משהו בפנים." אמר רוב לאחר הצצה חטופה בפנים המעטפה "אבל אני לא מעיז לגעת בזה אני רק יכול להגיד שהנייר מעטפה מארצות הברית ממדינת אלבמה וזהו." "מאיפה לך?" שאלתי אותו בכעס "תראה בעצמך." אמר רוב "הראשי תיבות H&M רומזות על הבית דפוס ככל הנראה הנרי ומייקל שמות די מצויים במדינות הדרום בארצות הברית ובפינה יש ראשי תיבות של SC זה רומז על מצא המדינה דרום קרוליינה אבל החותם ליד שם הנמען זו חתימה של משרד הדואר במדינת אלבמה." הנהנתי הייתי רגיל להברקות של רוב שגרמו לכל מי שניסה להבין אותו להיראות טיפש, "קח את זה לקיסר הוא ידע מה לעשות עם זה." אמר רוב "אתם באים איתי?" שאלתי וכולם הנהנו, "אתה נשאר עם הילדה בלש." אמרתי לרוב "הו לא." אמר רוב "אולי ג'ף." הציעה אינגווה, "הי! את אמורה להיות השמרטפית." אמר ג'ף "כי אני בת?" שאלה אינגווה "לא שוב……" אמרתי "בבקשה." "אולי באזיוס ישגיח עליה?" שאל רוב וכולנו הבטנו בבאזיוס שבדק את המעטפות הרבות "רק בשבילך." הוא ענה "ובפעם הבאה שתבקש ממני שוב את זה אני אהרוג אותך." הוא נשמע רציני כך שאני וחבריי ברחנו מיד לעבר החדר של רומונוב. שם הקיסר ישב עם היטו, הגנרל בלנקו, נומרוס, וכמובן רומונוב בעצמו, "מה קרה." שאל הקיסר "הקור החל בלונדון וחשבנו לנהל שיחה ליד אח לוהט." הוא הביט באח הבוער "כבוד הקיסר קיבלתי מכתב מסתורי." אמרתי "יותר כמו תכולת מעטפה מסתורית." תיקן אותי רוב "הקיסר יבין." סיננתי לו מבין שיניי, הקיסר הושיט את ידו ואמר "אפשר." הושטתי לו את המעטפה והקיסר אמר "יש לך חברים בארצות הברית סקורפיוס?" הוא שאל "לא כבודו." אמרתי, הקיסר רחרח את המעטפה ואמר "תפוז." הוא הפך את המעטפה וחמש חרצני תפוז נפלו לידו, מיד בלנקו שמט את הכוס שנפלה על הרצפה והתנפצה לרסיסים, היטו הביט בידו של הקיסר בכעס, נומרוס לחש "אלוקים אדירים." ורומונוב אמר "אמריקנים פרמיטיבים." הקיסר נראה כעוס הוא קמץ את ידו וזרק בכעס פראי את החרצנים לאש. הם נעלמו ואני שאלתי "מה זה קשור אלי, ולמה התגובות הקיצוניות הללו." הקיסר נשען על אגרופו הקמוץ ולחש "צרה חדשה נחתה על הקיסרות, צרה שאפילו אני לא יודע איך להיחלץ ממנה." "מה קרה?" שאל רוב הוא נראה לחוץ "לא ייתכן שחמישה חרצני תפוז מבהילים את הקיסר." הקיסר לא שינה את התנוחה המהורהרת שלו ולחש "זה לא החרצנים אלא מה שהם מסמלים." "ומה הם מסמלים?" שאלה אינגווה, הקיסר הביט בה ולחש "מישהו הכריז על הקיסרות מלחמה, מלחמה נגדי, נגד ההתפשטות שלנו, ונגד מסדר האופל." לא האמנתי למשמע אוזניי.