שלוש המשימות

שלוש המשימות
היה היה פעם נסיך ושמו פיטר. מאז ילדותו הייתה לו משאלה כמוסה: להוכיח לאביו, המלך, שהוא אמיץ. הוא רצה להוכיח לו זאת מכיוון שאביו לא חיבב אותו במיוחד. לרוב הוא עסק בענייני הממלכה ולא התפנה לבנו. השנים חלפו, והנסיך הקטן גדל לנער ללא אהבה של אבא. למרות זאת, נשמרה בליבו המשאלה.
כשהיה בן שש עשר, שמע פיטר את הכרוז של אביו מכריז הכרזה חשובה במיוחד בעיר: " מלכנו אומר שכל מי שרוצה להיות גיבור ולעזור לעירנו שיבוא לכאן ! המלך זקוק לאביר אמיץ במיוחד כדי שינצח בהתערבות שהמלך התערב עם מלך אחר מעיר שכנה לנו ! המלך אמר, שבמקרה והאביר שלנו ינצח, הם ירשו לנו לכבוש את עירם ( "אנו חיים בצפיפות" כך אמר המלך ) ואם נפסיד…. טוב, נרשה לו לכבוש את עירנו. המלך האחר אמר שייתן לאביר שלוש משימות, ואם האביר ישלים את כולן בהצלחה יזכה גם בלכבוש את עירם וגם בכבוד והערצה על ידי המלך וכל עירנו ! מי רוצה להתנדב ?"
אף אחד לא ניגש לעבר הכרוז. פיטר הסתכל מסביבו ואמר : "אני מוכן להתנדב !" המלך הסכים, כמובן, משום שאיש לא התנדב והוא לא רצה להפסיד בהתערבות. פיטר הנסיך נסע בכרכרה לעירו של המלך האחר.
כשהגיע לעיר, המלך הציג את עצמו. שמו היה "ג'וניור". ' שם לא נאה במיוחד בשביל מלך….' הרהר פיטר בינו לבין עצמו. " וכעת, המשימה הראשונה ! " הכריז המלך. "אתה תצטרך ללכת אל שלושת השוורים הנוראים, שיובילו אותך אליהם שניים ממשרתיי, ואתה תקשור את שלושת השוורים הנוראים יורקי האש ! כל זה יקרה מחר השכם בבוקר. אני נותן לך יום אחד להתכונן." כך אמר, ופיטר הלך לחדר הקטן שסידר לו המלך להתכונן למשימה הראשונה.
הוא קם משנתו. מישהו טילטל אותו. הוא קם לישיבה, עיניו מתאמצות בגלל החושך. הוא ראה דמות. הדמות דיברה בלחישה. "אני אדמונד, בנו של המלך. אני מכיר מכשפה ובקשתי ממנה שתרקח משחה בשבילך. המשחה הזאת תגן עליך מפני השוורים. מרח אותה על כל גופך וגם על בגדיך בבוקר, ותנצח את השוורים." אדמונד הניח שפורפרת בידו של פיטר. "בהצלחה." אמר והלך.
ועבר יום. פיטר עשה כדבריו של אדמונד ומרח את גופו ואת בגדיו במשחה. הוא התייצב מול המלך. שני משרתים לקחו אותו לשדה גדול ורחב. אחד מהם שרק ושניהם רצו אחורה. שלושה שוורים גדולים מאוד התקרבו. הם ירקו אש על פיטר. אבל האש נהדפה מעליו כאילו לא היה שם דבר. פיטר התקרב אל השוורים במהירות עם חבל בידו, וקשר את שלושתם זה לזה. כך סיים את המשימה הראשונה.
"כל הכבוד. סיימת את המשימה הראשונה. מחר תתמודד מול המשימה השנייה. אתה תצטרך לקחת את חרב הכסף האבודה מהמערה שבה שוכן הדרקון. תבוא לכאן עם החרב בלי פגע , ותסיים את המשימה השנייה. בהצלחה." אמר המלך, ושלח את פיטר לחדרו.
באותו לילה, כמו בלילה הקודם, אדמונד בא לחדרו של פיטר. הוא הביא לו שריון, מגנים וקסדה, שלושתם מכושפים. "לבש אותם מחר," הוא אמר לו, "ותנצח את הדרקון."
והנה עבר לו עוד יום, ושני משרתים הביאו את פיטר אל המערה שבה שכן הדרקון. למזלו של פיטר, הדרקון ישן, והוא חטף את החרב בלי שהדרקון ישים לב. אבל הדרקון התעורר ופיטר לא הספיק לחמוק מהמערה. כשבידו החרב, הוא נלחם בחוזקה נגד הדרקון, וביחד עם חרב הכסף, השריון, המגנים והקסדה הוא ניצח את הדרקון והוא שכב מת במערה. וכך הצליח פיטר לסיים את המשימה השנייה, ושב אל המלך עם חרב הכסף.
" כל הכבוד ! עוד משימה אחת ותסיים את המשימות. " המלך באמת התפעל, ובתוך תוכו גם דאג. מה תהיה המשימה האחרונה ? אסור שיצליח בה. אסור. חשב. "ואת המשימה האחרונה לא אגלה לך. לך לחדרך." כך סיים המלך את דבריו ושלח שוב את פיטר לחדרו.
שוב, כמובן, בא אדמונד אל פיטר והעיר אותו משנתו. " אני יודע מה המשימה." אמר לו. "ומהי ?" שאל פיטר. " אתה תבין, אך כרגע, בוא אחרי." הוא אמר והוביל אותו לחדר אחר, גדול יותר, יפה יותר ויותר נשי. " כאן לנה אחותי." אמר אדמונד, והציג לפניו נערה יפת תואר, בעלת שיער זהוב ועיניים בצבע הדבש. " שמה הוא זהב. אתה בוודאי מבין למה." אמר. ובשנייה הראשונה שפיטר ראה אותה, התאהב בה. "שלום." אמרה בביישנות. "שלום." אמר לה פיטר. הוא הלך לחדרו, מלא במחשבות על זהב, הנערה שפגש כרגע, ונרדם.
וכך עבר עוד יום, והגיע יום המשימה השלישית. " הגעת עד כאן. כל הכבוד. ברגע שתעבור את המשימה הזאת, אתה, מלכך ועירך תוכלו לכבוש את עירי. עכשיו, המשימה היא כזו :
מתוך מבחר הנערות הללו," אמר והצביע על כ- 85 נערות מדהימות, " אתה תמצא את בתי. אם תמצא אותה, תקבל אותה, תסיים את המשימות ותקבל את עירי. יש לך שלושה ניחושים." אמר המלך לפיטר, והוא הסתכל על מבחר הנערות הגדול.
הוא בחן אותן, אחת אחת, והצביע על אחת מהן ואמר זו. " לא נכון ! " אמר המלך. " נותרו לך עוד שני ניחושים."
"זו." אמר והצביע על עוד אחת. "לא נכון !" אמר המלך. " נותר לך רק עוד ניסיון אחד ! "
ואז, ברגע הגורלי, נזכר פיטר בלילה שעבר, בו הכיר לו אדמונד את זהב, אחותו. הרי הוא הנסיך, אז היא הנסיכה, בתו של המלך ! הוא חיפש אותה בן הנערות, ומצא אותה. הוא הצביע עליה בהחלטיות, ואמר : " היא !"
" אתה צודק . אני נכנע. שלחו אותה חזרה לעירו, עם המכתב שלי להיכנעות ועם בתי. זהו. זה נגמר…." המלך היה עצוב, כועס ומופתע. פיטר לא ייחס לכך חשיבות. " תתחתני איתי ?" שאל את זהב, וזו הסכימה, והם חזרו לעיר, פיטר זכה בכבוד הראוי לו ומשאלתו התגשמה, ומאז הם חיים שם באושר ובעושר עד עצם היום הזה.