מלאך בסדום…

הוא עף מעל כולם, מביט בעיניהם השחורות וריקות מנשמה.
הוא עף מעל כולם, מביט בפשעיהם ומרחם עליהם.
מרחם שבשביל להגיע לאושר, הם עושים דברים בלי מצפון.
הם מגיעים לעושר רק בדרכים פושעות.
זה מעציב את המלאך.
מעציב את המלאך המסתובב, מחפש נשמה.
שם, בסדום.
אי אפשר לחפש בסדום נשמה,
זה עיר הפשעים,
עיר העולם השלישי.
אז הוא נוחת שם, מחליט לחיות שם, כדי להחיות אותם.
כדי לגרום להם לטעום מהטוב, לטעום מהחיים הטובים.
מה הטעם להיות מאושר, כשהרסת חיים של אחרים?
אז הוא נוחת, מנסה לעבוד, מנסה לגעת באחרים.
מנסה להגיע אליהם בדרך הטובה, מה שלא מצליח.
הם רק צובטים לו את הלב, שוברים לו אותו.
הוא עדיין מנסה ומנסה.
הלב שלו לא נשבר לגמרי.
התקווה עדיין זורמת בעורקיו.
הוא פוגש שם אנשים, שמנצלים אותו לחלוטין.
זה מה שמכאיב לו.
הוא מנסה להתעלם מהעובדה הזאת ועדיין לנטוע מצפון אצל אנשים.
כולם מתעלמים מהעובדה שיש מישהו שאכפת לו, מתעלמים שיש מלאך בסביבה.
שייקח אותם מהחיים הרעים וינסה להתחיל בהם דף חדש.
דף נקי מקימוטים ואבק מטושטש.
כי הוא יודע שלכל אחד יש לב.
אבל זה לא קורה.
הם לא מתעוררים. העיניים שלהם סגורות. גם הלב.
הם לא מצליחים להריח מהריח הטוב, הנקי.
הם לא מצליחים להיות אכפתיים, הם אפילו לא מנסים.
עד שבא גל ושוטף את כולם, אסון אחד גדול.
ומי ניצל? המלאך.
המלאך יצא מסדום, מהעובדה שאותם אי אפשר להציל.