סיפורי הצדיק יהומחכים והגנב

הרב יהומחכים היה גבאי צדקה בקהילתו. יום אחד, יתום ויתומה שגדלו בעיירה התארסו. הייתה שמחה גדולה, אבל גם קצת דאגה, כי לא היה בטוח שיהיה די כסף לחתונתם של הזוג. הם היו צעירים ועבודתם לא הכניסה להם הרבה. ולא היו הורים שידאגו להם.
גבאי הצדקה אספו תרומות מיהודי הקהילה. אך כמה שניסו, לא אספו די כסף לחתונה. ר' יהומחכים חשב, והחליט ללכת לקהילות שכנות לאסוף עוד כסף. הוא לקח שק, והלך ברגל לעיר הקרובה. אחרי שסיפר לאנשי הקהילה את הסיפור, הם נתנו לו קצת כסף. ואז הוא הלך לקהילה אחרת וגם שם ביקש מגבית.
אחרי שהגיע למסקנה שאסף די כסף, הוא קנה שק חדש מכספי הצדקה ( כי הוא ראה שהשק הישן בלוי ועלול להקרע), אמנם לא זו המטרה למענה ביקש את הכסף, אבל הוא תירץ לעצמו שזה הכרחי כדי להעביר את כספי הצדקה. הוא הלך עם השק בדרך, כשלפתע ראה אדם עם חמור שלא הצליח לקום כי היה עליו מעמסה גדולה מדי של שקים. הרב חפר בור והחביא בו את הכסף. הוא ניגש אל האיש, עזר לו לפרוק את הסחורה מהחמור ולסדר אותו מחדש, ואפילו הראה לו את הדרך לכפר שהאיש חיפש.
כשחזר הרב לבור שחפר, הוא ראע שחפרו שם ולקחו לו את השק, הוא בכה והצטער על שלא נהג בצורה חכמה. הוא חיפש סביבו סימנים לאיפה הלך הגנב, ולא מצא. הוא הירהר לעצמו על כך שבעצם, גם הוא מעל בכספי הצדקה. הוא נדר לעצמו שאם הוא ימצאאת הכסף, הוא יכסה בכספו הפרטי את הכסף שזרק על השק.
ואז, הוא שם לב לשיחים שנראה כאילו הלכו עליהם. הוא הלך בעקבותיהם ושמע -ול של מטבעות. הוא התקרב בזהירות אל מקור הקול, וראה שם את הגנב סופר את הכסף שגנב. הוא חשב לעצמו, אין פה בטח אף עד שראה שהוא החביא את השק ( הוא עשה זאת בלי שהאיש עם החמור יראה), אין גם עד שיעיד שהגנב גנב ממנו את השק. הוא אפילו לא יוכל לבקש מהיהודים שאסף מהם את הכסף להעיד שזה השק שבו השתמש, הוא הרי החליף שק.
ב"ה, בדיוק עברה כרכרה באזור, ולרב עלה רעיון. הוא התקרב אל הגנב וצעק אליו "גזלן שכמותך! לקחתה את כספי הצדקה שהחבאתי פה! הן את שק המטבעות וגם את השקיק עם היהלום". במקרה אחקר, הגנב היה בורח, או מכה את הרב הזקן והחלש ממנו. אבל הוא ראה שאנשי הכרכרה עוצרים ומביטים עליהם. אז הוא הרים את ראשו והכריז "שק הכסף הזה, שלי הוא. ואין לי שום שקיק עם יהלום. הרב יהומחכים איים עליו שהוא ייתבע אותו לדין. האנשים על הכרכרה מיד התנדבו להסיע אותו. הגנב לא רצה ללכת לדין, אבל הוא ניחם את עצמו שאין לרב שום עדים והוא גם הכניס כמה מטבעות משל עצמו לתוך השק כך שהרב לא יוכל לתאר את סכום הכסף בשק, כך שהוא בטח ינצח במשפט.
עמדו שניהם מול דיין. הרב סיפר איך הוא עבר בין קהילות יהודיות, אסף כספי צדקה, ואיך בקהילה האחרונה היה אפילו נדבן עשיר המקורב לזוג כקורח שנתן לו יהלום קטן לזוג. הוא תיאר את סכום הכסף בשק. כשהשופטים ספרו את הכסף הם ראו סכום שונה, אבל הרב אמר כנגד שהוא ראה את הגנב מגניב כמה מטבעות לשק. הדיין הראשי ציין בפני הרב שאין לגנב שום יהלום. ענה לו ר' יהומחכים שאולי הגנב לא מצא אותו בבור. אז הציע לו הדיין שיראה לו ולאנשיו את הילום בבור. הרב ענה שהוא היה שמח, אך היות שמתחיל להחשיך, הוא יראה לו מחר בבוקר. הדיין, שידע מי זה ר' יהומחכים, חשב שאולי הרב רומז לו משהו. הוא הכריז שמחר יימשך המשפט.
בשעת לילה מאוחרת. דמות הלכה עם לפיד ליד הבור בו נקבר הכסף. הוא חיטט בתוך הבור, עד שהואחש במגע של שקיק עם יהלום. הוא הוציא את השקיק בשקיקה ופתח אותו. להפתעתו, לא היה שם יהלום, הייתה שם אבן ופתק שכתוב עליו "אני הסברתי לדיין מה הולך לקרות. לא היה לי שום יהלום, אבל העובדה שבאתה לחפש אותו מוכיח שאתה יודע שהחבאתי פה כסף ואתה רוצה אותו ושלא תפלתי עליך האשמת שווא". לפני שהגנב הספיק לעכל את הכתוב, שני בריונים תפסו את הגנב מאחורה והכריחו אותו להשיב את כספי הצדקה לרב.
הרב יהומחכים מסר את כספי הצדקה לזוג היתומים יחד עם כסף מכיסו הפרטי כפיצוי על הכסף שלקח. והתארגנה שם חתונה שמחה.