אהבה עצמית

לפעמים אני שונאת את כולי
ולפעמים אוהבת רק חלק
וכשזה קורה, זה מפתיע
כי פתחתי עוד פרק.
לרוב אני מכוערת
נדיר שאני מוצאת את עצמי יפה
וכשזה קורה, אני מתלהבת
ובוהה הרבה זמן במראה.
אני תמיד שואפת ליותר
עד שאני מתפרקת לחתיכות
רק אז אני מתחילה לקבל
שאני בסדר גם עם פחות.
זה קצת מוזר לאדם כמוני –
פרפקציוניסט, תחרותי ושאפתן
להיות בסדר עם הרגע
ופשוט לחיות את הזמן.
הלוואי והיו יותר מאלה
רגעים כאלה נדירים
אז אני פתאום קורנת,
אז מתחברים כל החלקים.