איכשהו יצא מזה שיר/:
רגעים שתחושה עוטפת
לא נותנת לשומדבר אחר
להיכנס, לשבור הדלת
להפחיד, להיגמר
רגעים של אושר קטן
שמשאיר אחריו קרני אור
שלא נותן ללב מנוח
שאת החושך מאיים לגמור
מפחד שיגמר החושך
הרי אותו אתה מכיר היטב
והפחד שבך את קצוותיך נושך
אבל אתה לא מרגיש שום כאב
כי הכאב שבפנים מתעלה על הכל
כי אפחד לא יבין ממה נוצר הגל הגדול
שבליבך,
מאיים לשטוף אותך
לשטוף הכל
והאושר בא ביחד
מעלים לרגעים הפחד
סוגר הדלת, אל החושך שאין לו סוף
אל הגל שמאיים לשטוף
וטוב לך ככה
בלי פחד וחושך
בלי כאב שנושך
אך אתה מפחד שישאר ככה
כי אתזה אתה לא מכיר
אתה מעדיף להיות בחשכה
ולא לפחד לשבור את הקיר
אתה מפחד מהפחד
מדבר לא מוכר
מפחד להיות ביחד
לא לדעת את המחר
להוריד את המסכות
להיות עצמך
להישבר ולבכות
להפשיר את ליבך
אתה לא תסביר
כי אפאחד לא יבין
ואיכשהו יצא מזה שיר
וזה מרגיש כאילו ערמה של שטויות
בלי קשר למציאות, בלי קשר בין האותיות
סתם גיבוב של מילים
עם כמה צלילים
תגובות (2)
מילה אחת-מזדהה!
בעיקר שני הבתים הלפני האחרונים.
הבית האחרון טיפה מראה זלזול כאילו הוא מבטל את כל השיר ואומר אלא סתם רגשות אל תתייחסו, כאילו אתה מתבייש טיפה במה שהשיר אומר ומה שאתה מרגיש.
השיר יפהפה, הוא ועוצמתי ועצוב טיפה. לשמור על עצמך כדי לא להיפגע ולחיות בחושך, הוא עצוב. עם המנגינה הנכונה הוא ישבור כל לב.
אני מקווה שיום אחד נוכל להוסיף בית שאומר-תהיו מי שאתם, אל תפחדו, תצאו מהחושך, כן, אולי קצת תפגעו, אולי תפלו ודממו ושברו את הלב שלכם. אבל אז תקומו ותהיו חזקים יותר ושתדעו שזה שווה את זה, כי מגיע לכם יותר!
וואו קודם כל תודה על התגובה!
דבר שני אני בת:) פשוט לפעמים יותר מסתדר לי לכתוב בלשון זכר
הלוואי ויום אחד אוכל להוסיף בית כזה.. תקווה רחוקה במקצת
תודה ממש על התגובה3>