אל תשברי לי גם את את הלב

איך אוכל עלייך לסמוך, כשהקודמת ככלב זרקה אותי?
איך אוכל לעטוף אותך בחיבוקיי, כשהיא השנייה ריטשה את ליבי כך?
איך אוכל לשפתייך להתמסר, כשההיא כל כך פגעה בי?
ואיך ומתי אוכל לגלות לך את הנבכים בליבי, אם הפחד משתק שוב את עצמותיי בגללה?

אולי לגלות רגשות זה לא רק לנשים ולגייז.
גם לגבר שהוא הכי גבר-גבר יש רגשות. וזה לא בושה לחשוף. וזה לא בושה לדבר. וזה לא בושה שנשבר לך הלב לחתיכות. וזה לא בושה לבכות לכרית אל תוך הלילה. וזה לא בושה לאונן אחרי סיגריה טובה כדי לשכוח קצת את מה שקרה.

ואני יושב בפינה הקטנה שלי כעת, טובע בדמעות שלי שבוכות בעצמן, חושבות על אותה האחת שהייתה. רק מעטים אלה היודעים מהי התחושה של לב שבור באמת, שאין לך כוח לאכול או לחיות או אפילו לזיין. אני חושב שהלב שלי שבור באמת. שבור באמת.

את הרצון לחיות היא לקחה.
את הרצון לאהבה גם כן לקחה.
מה עשיתי לכן הבחורות, שאת חיי אתן כל כך ממררות?
העצב מפלח את ליבי בכל שנייה, בכל דקה.

נגמרה לי כבר התקווה לצאת, לרוץ או לחוות.
נגמרה התקווה שיגיע שלום.
נגמרה התקווה שתגיע אחת חדשה.
נגמרה התקווה שאת הלב השבור אצליח לתקן.
ספרו לי, אחים, בבקשה.
איך עליה אוכל להתגבר?
זה נראה שתכף מגיע הסוף, שאין יותר על מה לדבר.

וכשאותך, חדשה, ראיתי כעת ברחוב, חשבתי, זאת עוד אחת שאת ליבי הדואב תשבור.
לפני שאחזור למרר על אותה האחת שהייתה, רק ממך אבקש. אל תשברי לי גם את את הלב.