אתה האחראי

סידרתי את הכול.
יפה ומדהים.
קניתי לבבות, זיקוקים, ממתקים.
קניתי עגילים, בשפע קניתי.

אלבום זיכרונות, הכנתי, בניתי.
מההתחלה ועד הסוף.
כתר שמתי לה על הראש.
אבל לה זה לא הספיק,

תאווה לעוד ועוד.
עד שנגמר הכול,
כבר לא נשאר דבר.
בשיניים וציפורניים נלחמתי עד הסוף המר.

ואז הם הפסיקו,
הפסיקו להאמין,
שנים של מאמץ,
ועכשיו הם מוותרים.

כול כך בקלות,
כמעט עצוב הדבר,
אבל אני אמרתי להם,
"זה לא נגמר".

"לך לבד" אמרו בפה אחד,
"אתה האחראי" הוסיף אחד,
אתה שסידרת לה הכול יפה ומדהים,
קניתי לה פרחים, עגילים ובגדים.

אתה השקת אותה תאוות נצחים,
אתה גרמת לה לשקוע בתככים,
אתה חרצת את גורלנו, כולם,
אתה האחראי, הלא כן?