את מבינה למה אני מבקש עכשיו שתלכי ?

אתה כותב שיר
ואז דרך החלון נכנסה הדממה
קסומה
כזוהר הרקיע
והלב השקרן עשה לך חסד
הוא נעצר ונשם עמוקות
נאנח והתיישב
עדן נכנסה אלי בערב
ביחד שתינו קפה
היא שאלה אותי איך אני מסתדר
עניתי בסדר
והשקט מסמר אותי לגופי
פחד אלוהים תקף אותי
החזקתי לה חזק את היד
עדן תישארי עוד קצת
עוד קצת אני מתחנן
היא הכינה לי לאכול
וסידרה את החדר
המשכתי לקבור את המחר
עמוק עמוק להדחיק
כאילו זה יומי האחרון
כאילו שתקוותי הממומשת ענדה אותי להראות בערב הנשף הגדול
ידעתי שמחר אחרי העבודה
אני אשב לבד באוטובוס דחוס
באנשים שדחוסים בלבד
מראות יחלפו אורות מכוניות בתים וחנויות
רק המחשבה על הלא ממומש בראשי לא תחלוף
כאילו נשארה ליד מדורה להקשיב לסיפור חיי ביער חשוך וקר
את מבינה אותי עדן ?
את מבינה למה אני מבקש עכשיו שתלכי ?

בשבתות נחמד לצאת מידי פעם ,
ולנשום את האוויר שבלעתי במשך השבוע ,
אני מוקף פרחים ואישה צעירה ,
היא אוכלת תותים בטבע ואני את הטבע ממנה ,
החופש להתאהב קצר כל כך ,
אני יודע לנצל אותו עד הסוף ,
לכן היא מחייכת אלי בתקווה ,
אני מחזיר לה חיוך בשתיקה .

אפור ככל שאהיה
אפור אני
סביב ראשים שחורים כמו לילה במדבר
אני ענן של גשם

ארור האיש שהמציא את הימים ,
מאז סופרים אותם ללא הספקה ,
ואין קץ לספירת הימים הנוראים ,
ואין קץ לנורא שבספירת הימים ,
בבית כנסת קטן , מאחורי בית גדול ועשיר ,
אני מתפלל תפילת שחרית ,
איש ללא אמונה ,
ואמונה ללא איש ,
מתפתל לעבר הזיכרון ,
לאלוהים שמלווה אותי כמו אבא על כסא גלגלים ,
בילדות ועכשיו נזכר ,
ועומד כמו ביום הצפירה ,
זהו יום אותו לא תמצא בספרי החוקים של לוחות השנה ,
רק אתה מול אתה ואתה
ואתה ,
מה הפשר של כל החלום שלך ?
מה מהטוב ?
מה הרע ?