בורחת לדפים

הדפים מצילים אותי מדכאון
נותנים לי לבכות להם
כמו שלעולם לא אבכה בפני בני אדם.

בעולם המזויף הזה
הדף הוא המושיע.
העט לי פתרון..
אל תגידו לי שזו בריחה..
זה פורקן שהוא שלי.

כל אות ואות
היא כמעט צלקת
שיכלה להתמקם בלב
ולהשתלט על כל הגוף.

אולי לא תבינו
ותראו בזה דבר מאוד טיפשי
אבל כל מילה שאני כותבת
היא משהו אמיתי.

הלב שלי חלש
מול שני הפריטים הכל כך פשוטים האלה..
העט והדף.
מצילים אותי ממוות, כמעט.

ובכל פעם
שאני מגיעה למילה האחרונה..
אחרי שכבר הוצאתי הכל מעצמי
הלב שלי נקי.