בשבילך

כעס,
איזה רגש מוזר.
לפעמים אני פשוט רוצה לקרוע משהו,
לנפץ,
לשמוע את הצלילי של משהו מושמד.
לפעמים אני רוצה להיקרע.
שהגוף שלי ייקרע בצליל המספק של קריעה,
הכל בשביל לחזור אליך.
אל האחד שנתן לחיים שלי סיבה,
ונעלם.
אולי זה לא כעס.
אולי זה ייאוש.
אולי זה טירוף.
לא אדע.
אבל לא אוכל לקחת את חיי,
כי זה יהיה לרמות.
זה יהיה להקפיץ את עצמי לסוף המסלול,
להקדים את מה שעוד יבוא.
אבל יש עוד.
אני יודעת שזה יהיה לבגוד בך.
לנשק את מלאך המוות,
אותו האחד שלצידך עף.
הזמין אותך לרקוד איתו אל עבר הלא נודע.
אהיה חייבת להצליח,
לתת לחיי משמעות,
אותם חיים שאתה הארת,
ועכשיו השארת בחשכה.
לעולם לא אוהב אחר כמו שאהבתי אותך,
לעולם לא אמצע את חתיכת הפאזל שתשלים את החלל שנותר בי.
אבל בשבילך, אנסה.
בשבילך ורק בשבילך.
מה לא אעשה בשבילך?
אטפס על הרים.
אאבק בחיות.
אמות.
אך אני יודעת שלא תרצה שאמות.
ובשבילך אעשה הכל.