דיכאון חורף

בחוץ יורד גשם
אך נדמה שאילו דמעות
שאת האדמה שוטפות
ולא מרפות.
למרות שאני בבית מחוממת
רוח של זכרונות
אותי עוטפת..
והקור שורף..
ורק דיכאון נשאר
דיכאון חורף.

ואיך פתאום הלב קופא
בזמן שרוח חזקה
עטופה בלבן,
איך היא לקחה אותו
מכאן..
רוח של זכרונות
אותי עוטפת..
והקור שורף..
ורק דיכאון נשאר
דיכאון חורף.

ובין פתיתי השלג ,
בין סדיני הלבן
אני יושבת ומתפללת
שבאביב הוא ישוב לכאן..