היא לא תשוב בחזרה.

חשבת שהפסקת לאהוב,
חשבת שאתה יוצא גיבור,
את הרגש התחלת לעצור,
אמרת לעצמך שזה עוד סיפור אהבה שיעבור ויחלוף,
ונתת לה ללכת,
אותך לעזוב,
זהו היא כבר לא תחזור.

חשבת שהתחלת לאהוב את השנייה,
היא נראתה כל כך יפיפייה,
היא גמרה לך לשכוח את הבחורה הקטנה,
שאותך באמת אהבה,
אז נתת לה ללכת,
נתת לה אותך לעזוב,
את כבר ידעת שהיא לא תחזור.

חשבת שהפסקת לאהוב,
שהרגש החליט לעצור,
לא הבנת כמה אתה אוהב אותה,
עד שנתת לה ללכת,
עד שנתת לה לעזוב.
אתה לא הבנת כמה אהבת אותה,
עד שהיא עזבה, ולא מרצונה,
רק שאותה איבדת,
הבנת כמה לך היא הייתה חשובה.

היית צריך שהיא תלך,
שהיא תעזוב,
רק כדי שתבין, מה זה לאהוב.
עכשיו אתה לבד,
אפילו לא עם הבחורה השנייה,
שבגללה היא עזבה.

אתה לבד, אתה חושב,
אתה לא ידעת, כמה אתה אוהב,
לא ידעת שהגעגוע יכול להיות כל כך כואב.
לא ידעת שמתחילים להבין כמה באמת אדם חשוב לך
רק אחרי, שאתה מאבד אותו,
ולפעמים, אולי תמיד,
זה כואב,
כי אתה יודע שבגללך היא עזבה,
שבגללך היא הלכה,
אתה יודע שאלייך היא לא תשוב בחזרה,
וזה מה שכואב לך.