המורה

היה היה מורה, ושמו היה גנאדי
והוא לימד את הכיתה אשר אני פקדתי

שנינו חדשים, הוא מורה, אני תלמיד
בזמן לעד הגיע, על לבוש תמיד הקפיד

הוא היה אדם נמרץ, עם תשוקה ועם חזון
אך הרעש בכיתה התפשט בחיפזון

כי היה אדם תמים, וסמך על תלמידיו
שברשעות תקעו לו סכין גדול בגב

אבל אני ראיתי בגנאדי משהו מיוחד
מורה בגובה העיניים, יצור מזן נכחד

אדם שקול ואחראי, ששומר על הכללים
אדם כה מנומס, לא מוחה על האקלים

אמנם כששחשבתי שמגיעה נקודת המפנה
המנהל דרש מגנאדי שאת כיסאו יפנה

הלקח הנלמד הוא שהבירוקרטיה שולטת
ושקביעות המורים היא לא מוצדקת אך מוחלטת

שכן מורה עייף וותיק, שמקומו בפנסיון
מועדף על אחד מוכשר אך חסר ניסיון

אקווה בשביל גנאדי, שאת משרתו המנהל גזל
כמאמר הקלישאה, "משנה מקום משנה מזל"