המלאכים הבוכים

the one sitting next to you 16/12/2013 866 צפיות 4 תגובות

מלאכים בוכים מול אלפי זעקות.
עומדים ורק בוכים מול כל היללות.
לא נוקפים אצבע, לא מזיזים כנף,
מחכים המלאכים עד שכל אדם מוות ישאף.

המלאכים מייבבים אך לא עושים דבר
רוצים לעוף להתחבא, לברוח כמו עכבר.
המלאכים כל הזמן בוכים אבל לא אכפת להם כלל.
כי אם היה להם אכפת הם לא היו אומרים חבל.

והמלאכים ממשיכים לבכות אך איזה סוג של דמעות?
דמעות של אושר, דמעות כאב. או דמעות לפי פקודות.
ולמטה עוד קריאות, עוד זעקות כאב.
למלאכים לא כואב, אין להם לב.


תגובות (4)

קשה, עצוב, ויפהפייה ^~^

16/12/2013 11:10

מסכימה עם ספיר,

16/12/2013 13:56

תודה ^^

16/12/2013 23:54

שם: ג'וזפין דיי מלבורן. אבל אף אחד לא יודע שקוראים לה ג'וזפין, כולם קוראים לה דיי.
גיל: לא ידוע לא שמוע…
מראה: אם מותר הזוי אז שיער כחול כהה ועיניים אפורות כמעט שחורות, אם לא אז שיער חום פרוע ועיניים אפורות כמעט שחורות. עצמות לחיים גבוהות, פנים שדוניות מעט, חיוורת. לובשת תמיד כובע ומעיל עור ארוך, אף פעם לא לובשת טרנינג. יש לה קעקוע של "יושב על הגדר, מחליט על העולם" בלטינית.
אופי: מוזרה מעט, מצחיקה, כריזמטית, עקשנית כמו שור, כמעט אף פעם לא מודה בטעות, יש לה מבט שיכול לקרוע אדם לשניים ולבתר אותו על המקום, חשדנית, לא סומכת על אף אחד, ערמומית, עובדת כל הזמן.
רקע: אבא שלה סבל מפציעה ברגלו בזמן המלחמה ומדי לילה היה מתעורר שטוף זיעה. אחרי שחזר הביתה הוא היה שונה, הוא לא דיבר עם אף אחד מלבד הבת שלו. הוא היה דוחה את כל מי שניסה לטפל בו, וגם את אשתו שלמרות היותה אישה נהדרת וחמת לב, היא מאד דאגה והוא לא רצה להדאיג אותה יותר. הוא היה יושב עם הבת שלו ומשחק איתה שח מט, והיא אמרה לו שהיא רוצה להיות כמוהו, גיבורת מלחמה. והוא פשוט היה אומר: "אני לא גיבור מלחמה. אני פשוט לא האיש שישב על הגדר וניהל את העולם. אני החייל שלו". כל היה אומר לה ובלי לשים לב זה חדר לתודעתה. הוא מת אחרי מספר שנים בגלל סרטן בריאות וצילק את ביתו לנצח. היא הייתה דומה לו מאד ומהרגע שמת היא שקעה בעבודה, היא הייתה עושה הכל כדי לא לחשוב על זה שהוא מת ובלילות הייתה מתעוררת והולכת לכתוב. לכתוב מה שהיא לא יכלה לומר.
תחומי עניין: כתיבה (היא מאד מוכשרת). וחץ וקשת. (לעולם לא החטיאה מטרה)

17/12/2013 06:25
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך