המשוטטת בגנים

המשוטטת בגנים.
נערה יפה שחורת עין יצאה לשוטט ולא תדע אין,
הלכה היא והלכה והגיעה לגן מופלא מאין כמוהו בנמצא,
יחיד הוא ומיוחד.
שוטטה היא בין הפרחים, הריחה, ליטפה והמשיכה הלאה בשמחה.
ואז ראתה את שיחי הוורדים המדהימים.
עמדה והביטה בהם כולה נפעמת ונרגשת למראה היופי הזה
והניחוח המתפשט באוויר, במרחבים האינסופיים..
נעמדה מול ורד יפה מראה, רכנה, גחנה וכבר לקטוף אחד רצתה,
אך הוורד ניענע עלעליו כאומר לה- "אל נא אותי תקטפי"
אעניק לך מריחי וניחוחי וקחי אתך למזכרת, יישאר הוא אתך לעולמים.
נעמדה הנערה, לרגע הרהרה ולא קטפה.
ואז לפתע פתאום נעמדה מול אדם והביטה בעיניו,
לרגע התבלבלה, אך מיד שאלה מי אתה?
אני הוא הוא המשוטט בשדות. ואת עלמתי?
אני היא המשוטטת בגנים.
אם כך נערה יפת עינים , הנשוטט לנו יחדיו? כי טובים השניים מן האחד..
אחזו יד ביד יחד שוטטו פעם בשדות ופעם בגנים והגיעו אפילו עד לכרמים.
והריח מהוורדים? עדיין מלווה אותם בכל הטיולים.