הפרח בשדה שניקצר

לאמשנה איך אני יחיה , תעזוב אותי מזה , צריכה עוד לארגן תבלגן שלך מאחור – השארת לישם חור שחור , זה מרגיש כאילו תקוע לי קוץ בגרון – אלה הדמעות שרוצות לפרוץ , החזרת לי תשמחה ואחריזה לקחת בחזרה , השארת הכל לעצמך , לי השארת כאב ואכזבה , צריכה עוד לקטוף את הכוחות שנותרו מהפרח בגן , השארתלי אחד קטן מכל ערימת הבלאגן , היה שם שדה רחב ואתה דאגת לקצור אותו במכוון אחרי שנתת להם לפרוח
אז תענה לי – למה נתת להם לצמוח? השארת לי תקווה קטנה , אחת כזאת.. , אבודה והפרח הוא הסמל שלה