הרים

בכל צלקותיי מצאתי עמקים של שקט
אשר הייתי יושב בהם ומסתכל על ההרים
ובשקט הבחנתי ברעש הרחוק ומתרחק
איך עמק הופך למישור

כשהבנתי שאין לי גבעה להגנה
הקמתי בית באופק
אך לא באמת הבחנתי בין אופק לאופק
עיניי לא רואות היסטוריה הן רואות מדרון שטוח

בעיסוקיי בשממה התעמקתי בהיותי גר בשממה
שכן כבר לא ראיתי הר שנים, אך הגעגועים שם
לפתע עבר זמן והזמן לא שינה את השטח
אבל הוא שינה את זיכרוני

בשממה שבה נולדתי החלטתי לחקור
אך גם לבצע, שכן יש תקווה במדבר
ויש תקווה במעשיי בעולם זה
אז בניתי הרים בידיעת מלחמה